“מתבייש בשם מדינת ישראל”

מתקפת מתנחלים בחסות צה"ל. עוריף, 30 באפריל 2013.

קצין צה”ל נדהם ממראה המכוניות השרופות שהציתו מתנחלים בדיר ג’ריר, ואמר שהוא מתבייש. יש לצה”ל לא מעט דברים להתבייש בהם

בוקר אחד בסוף חודש אפריל התעורר ע., פנסיונר תושב הכפר דיר ג’ריר, משנתו עקב רעש חזק. הוא רץ לברר מה קרה, ומחלון ביתו ראה את שתי המכוניות של משפחתו בוערות. הוא הזעיק את בני המשפחה, והם כיבו את הדליקה, לא לפני שנגרם למכוניות נזק עצום.

לע., כמו לתושבי הכפר האחרים, לא היה כל ספק מי אחראי להצתה: יושבי המאחז הפרוע במיוחד נצח בנימין, שהוקם לפני כשלושה חודשים על אדמות הכפר הסמוך סילוואד. מאז הקמת המאחז, חייהם של תושבי הכפר הפכו לסיוט. בלילה שבו הוצתו המכוניות של משפחתו של ע., הוצתו בכפר בסך הכל עשרה כלי רכב.

סיור של כוחותינו המזוינים הגיע למקום כשעה לאחר התקרית. ע. אמר לתחקירני “יש דין” שאחד הקצינים, כשראה את ההרס אמר ש”מי שעשה את זה הם חיות, אני מתבייש ומתנצל בשם מדינת ישראל.”

לא ברור מה סמכותו של קצין זוטר בשטח להתנצל בשם מדינת ישראל; די ברור שמדינת ישראל עצמה לא עשתה זאת עד כה. אבל בהחלט יש לו, כאיש צה”ל, במה להתבייש.

התקפות מצד אנשים שמתוארים שוב ושוב כיוצאים מנצח בנימין מתרחשות כמעט על בסיס יומיומי. הפלסטינים אומרים שעד שהוקם המאחז, הם לא סבלו מהתנכלויות; הכל התחיל עם הקמת המאחז. צה”ל והמשטרה לא עושים דבר כדי למנוע את ההתקפות הללו. המאחז בלתי חוקי, אבל, כמובן, נהנה אוטומטית מהגנה של חיילי צה”ל. תושבי הקבע הפלסטינים לא זוכים למשהו שדומה להגנה כזו, אף שמבחינת החוק הבינלאומי (ובג"צ) הגנה שכזו היא חובתו של צה”ל.

אנחנו מדברים על פגיעות ברכוש, כגון כריתת עצים, ריסוס כתובות “תג מחיר”, וכן הלאה – ואנחנו מדברים גם על פגיעה בנפש. לפני כחודש תקפו אנשים שתוארו כמתנחלים מנצח בנימין את אחמד מוחמד מחמוד עיאד, תושב סילוואד, על החלקה שלו שנמצאת בדיר ג’ריר. עיאד קיבל אזהרה מידיד שלו שיש מתנחלים במקום, והוא הודיע על כך לצבא. לפתע, הוא מצא את עצמו מוקף בשלושה רעולי פנים שתקפו אותו באלימות קשה. הוא נפצע באורח חמור, ופונה לבית החולים; אבל לפני שתושבי הכפר שלו הספיקו להגיע לעזרתו, המתנחלים גם גנבו את החפצים שעליו.

המקרה של עיאד היה חמור מספיק כדי להגיע גם לכלי התקשורת הישראליים. התקיפה שלו עוררה זעם כה רב בקרב התושבים, עד שהם עשו דבר נדיר: הם עלו על המאחז והשמידו אותו. המתנחלים נמלטו מהמקום כל עוד נפשם בם והתושבים הציתו את הצריף שלהם. אחר כך הם שבו, עם כוחות צבא כמובן. המאחז בלתי חוקי, ואפשר היה לצפות שצה”ל לא ימשיך ויאבטח אותו אחרי שהוא ננטש – אז אפשר היה לצפות.

ביום שישי שעבר, הלכו מאות מתושבי דיר ג’ריר וסילוואד אל אדמתו של עיאד, כדי לערוך שם תפילת מחאה. היא התנהלה בשקט מוחלט, כשלפתע הגיעו כ-15 ישראלים רעולי פנים והתחילו ליידות אבנים על המתפללים. כוחות הצבא והמשטרה שהיו במקום לא עשו תחילה דבר, אבל אחר כך התעשתו – והחלו להפעיל אמצעי פיזור הפגנות כנגד הפלסטינים. המשפט האחרון איננו שגיאה. קראתם נכון.

אז, כן, יש לצה”ל הרבה מאד במה להתבייש. ספק, עם זאת, אם קציניו מבינים עד כמה – ואם הם מסוגלים להפנים את המסקנות המתבקשות, קרי שעליהם להפסיק לספק הגנה אוטומטית לכל קבוצה של פורעי חוק שתופסת שטח לא לה, ולהתחיל להגן על הקורבנות שלהם.