למה המשטרה לא מצליחה במלחמתה בטרור היהודי? לפעמים בגלל טמטום ולפעמים בגלל היעדר רצון. המקרה של חסן שאכר עבדאלחים חסן ברהוש (בתמונה) נופל לקטגוריה השניה

בסצינה מרכזית באחד הסרטים הגדולים בכל הזמנים, "קזבלנקה", מודיע מפקח המשטרה הצרפתי המושחת לריק, בעל המסבאה, שהוא "מזועזע, מזועזע" לגלות שבמקום מתרחשים הימורים. שניות ספורות לאחר מכן מגיע אחד מעוזריו של ריק, עם הזכיות של המפקח מההימורים במקום.

משטרת ישראל מודיעה בשנים האחרונות – פעם אחר פעם – שהיא מזועזעת, מזועזעת מפעילות הטרור היהודי בגדה המערבית. אפשר היה לצפות ממשטרת ישראל לעשות משהו חוץ מאשר להזדעזע  – מעבר לכך שלא בשביל זה אנחנו משלמים לה, היא פולשת כאן לטריטוריה שלי והמצב בשוק התקשורת לא משהו – אבל לא בטוח שהיא רוצה או מסוגלת בכך. אגב, למי שחושד בי שאני רומז שהמשטרה מושחתת, כל מה שיש לי לומר הוא שכדי ששוטר יהיה מושחת, הוא צריך קודם כל להיות יעיל מספיק כדי להוות איום על מי שמשחד אותו, ודי לחכימא.

לא רוצה או לא מסוגלת? זו השאלה הקלאסית, ויש לה התשובה הצבאית הקלאסית: "לא יכול" זה בן דוד של "לא רוצה." במקרה שלנו, זה של ההתקפה האכזרית על חסן שאכר עבדאלחים חסן ברהוש, ברור שאנחנו בטריטוריית "לא רוצה."

ההתקפה על ברהוש הצליחה לזעזע אפילו את התקשורת הישראלית, שמתעלמת בעקביות מהטרור היומיומי שמפעילים יהודים כלפי פלסטינים בגדה. ברהוש, רועה צאן בן 80, הותקף בברוטליות על ידי שני ישראלים על אדמתו במארס האחרון. המשטרה פרסמה בקול תרועה באמצע השבוע שעבר את העובדה שהיא עצרה שני מתנחלים שהתגוררו באבני חפץ (ההתנחלות הקפידה להכחיש שהם תושבים רשומים במקום) כחשודים במעשה.

מעצר חשודים זה נחמד. אבל מעצר הוא רק אחד השלבים הראשונים של החקירה. אחריה, יש צורך לאסוף ראיות שיעמדו בבית המשפט, ואת זה נראה שלמשטרה אין כוח לעשות.

ברהוש, שמיוצג על ידי "יש דין", זומן לפני מספר ימים לתחנת המשטרה כדי לעשות מסדר זיהוי לשני החשודים. אף שהוא מבוגר ואף שחטף מכות רצח, הוא התעקש שהוא יוכל לזהות אותם. להפתעתו, הוא לא נדרש לזהות את תוקפיו: החוקרים הסתפקו בכך שהציגו לו תמונות קטנות, ובאיכות ירודה, של החשודים ושל אחרים. יצוין שמן התמונות אי אפשר, למשל, לעמוד על מבנה הגוף של החשודים.

זה לא רציני. המדע הפורנזי יודע כבר עשורים שאנשים מתקשים לזהות אנשים – אפילו כאלה שהם מכירים – רק מתוך תמונה. במינימום, החוקר צריך להציג לעד סדרת תמונות של החשוד, כשהוא הולך. על פי פסיקת בג"צ, משטרת ישראל צריכה לערוך מסדרי זיהוי בכל פעם שזה מתאפשר, אבל איכשהו זה לא קורה.

זו לא הפעם הראשונה: "יש דין" מתכתבת בנושא הזה עם רשויות החקירה מאז שנת 2009. התשובה הקבועה היא שיש לערוך, כברירת מחדל, מסדרי זיהוי חיים – אבל זה לא קורה. במקרה שלפנינו, יש לנו עד שמוכן ולהוט להעיד; יש לנו שני חשודים שנמצאים במעצר; וכל מה שהמשטרה היתה צריכה הוא עוד כמה אנשים שישתתפו במסדר הזיהוי.

עורכת הדין נועה עמרמי מ"יש דין" פנתה בנושא במכתב לקציני המשטרה הרלוונטיים, ומן הראוי לצטט את פסקת הליבה במכתב שלה: "אם כך, בתיק שבנדון, חרף העובדה שמרשי הפגין יכולת זיהוי של תוקפיו, ולמרות שמשטרת מחוז ש"י חקרה ועצרה שני חשודים אפשריים בביצוע התקיפה הברוטאלית, לא מצאו לנכון החוקרים לערוך מסדר זיהוי חי. במקום זאת, נעשה שימוש במסדר זיהוי באמצעות תמונות, אשר סיכל כאמור את אפשרותו של מרשי לזהות את תוקפיו, כאשר ברור כי אמצעי זה לא היווה ברירת מחדל."

משטרת ישראל אומרת לנו שוב ושוב שהיא לוקחת את הטרור היהודי ברצינות מלאה, ושהיא עושה מאמצים רבים כדי להלחם בו. מסתבר שהמאמצים האלה לא כוללים מסדר זיהוי ראוי לשמו. בלי מסדר כזה, המעצר של החשודים לא שווה הרבה: העד לא יכול לומר אם הוא מזהה או לא מזהה אותם. זה אומר שיש סיכוי סביר שתוך זמן קצר – כמו רוב מוחלט מתיקי הטרור היהודי, שנסגרים בשל רשלנות חקירת המשטרה –  גם התיק הזה צפוי להסגר. אבל בתודעת הציבור, או על כל פנים התחליף המקובל שלה בישראל, המשטרה כבר הודיעה על מעצר וגזרה קופון.

לזכור, לפעם הבאה שהמשטרה תאמר שהיא מזועזעת, מזועזעת מטרור יהודי.