עם כינון הממשלה ה-37 ופרסום קווי היסוד וההסכמים הקואליציוניים יש דין, האגודה לזכויות האזרח בישראל, שוברים שתיקה ואופק פרסמו מסמך מדיניות המנתח את מדיניות הממשלה החדשה.

מההסכמים עולה בבירור כי פניה של מדינת ישראל לסיפוח הגדה המערבית בניגוד לדין הבינלאומי, שכן הם כוללים את הכוונה להחלת ריבונות. להערכתנו, אף על פי שהחלת סיפוח מוצהרת באמצעות חקיקת חוק המחיל את הריבונות הישראלית בגדה המערבית לא צפויה להתרחש בשל שיקולים בינלאומיים, אם בוחנים את שלל הצעדים שהוסכם עליהם התמונה הנגלית היא של סיפוח ללא הצהרה רשמית. בהסכמים הקואליציוניים ובקווי היסוד לממשלה אין ולו התייחסות בודדת לזכויותיהם של הפלסטינים תושבי הגדה המערבית, לאור זאת אנו מסיקים שקרוב לוודאי כי ממשלת ישראל לא תעניק להם מעמד אזרחי.

הפירוט המופיע בהסכמים הקואליציונים הינו חריג ביחס להסכמים קודמים ומעיד על תכניות עבודה סדורות הבאות לכדי ביטוי. הם מספקים תמונה ברורה של המטרות, הכוונות וסדרי העדיפויות של הממשלה. במסגרת זו הובטחה העברת תקציבי עתק לצורך הרחבה וביסוס מפעל ההתנחלויות וכן החלה נרחבת של המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים על הגדה אשר יהוו נדבך נוסף בקיבוע השליטה והנוכחות הישראלית שם.

מאחורי הצעדים המתוכננים עומדת כוונה מוצהרת לעודד אזרחים ישראליים לעבור ולהתנחל מעבר לקו הירוק, תוך הפרה בוטה של סעיף 49 של אמנת ג'נבה הרביעית. כוונה זו עולה בבירור מקווי היסוד של הממשלה הנפתחים בהצהרה הבאה: "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן וביהודה ושומרון". הצהרה זו בדבר זכות בלעדית לכאורה של העם היהודי מבססת את העליונות היהודית כשיקול המרכזי בכל פעולותיה של הממשלה בשטחים הכבושים ובתוך ישראל.

המסמך מציג את המגמות והצעדים המתוכננים לפי ההסכמים ומנתח את השפעתם על מצב זכויות האדם של התושבים המוגנים בשטח הכבוש: סיפוח, הרחבת התנחלויות, צמצום האחריותיות של כוחות הביטחון והמתנחלים וצמצום המרחב הדמוקרטי בתוך גבולות ישראל הריבונית.

את ההסכמים יש לבחון כמכלול שבו השלם עולה על סך חלקיו – בשם הריבונות יתבצע סיפוח המרחיב ומקבע את השליטה הישראלית בגדה המערבית; בשם "זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל" וחיזוק ההתיישבות יקודם פיתוח דרמטי של ההתנחלויות אשר ירחיב את היקף הנוכחות הישראלית בגדה; בשם השוויון (בין ישראלים משני צדי הקו הירוק) תתרחש העמקת הפער בדינים שבמסגרתם נהנים המתנחלים מזכויות עודפות; בשם מערכה לאומית להשבת הביטחון האישי תצומצם האחריותיות של כוחות הביטחון, מה שיגביר את האלימות אליה חשופים הפלסטינים ויקשה עוד יותר על חייהם; ובשם המשילות והשבה לכאורה של האיזון הראוי בין הרשויות תוחלש הדמוקרטיה בתוך ישראל הריבונית, באמצעות שחיקת מערכת האיזונים והבלמים והשתקת ההתנגדות האזרחית למהלכי הממשלה.

כל האמור לעיל משמעותו חיזוק העליונות היהודית בגדה המערבית, דחיקה של התושבים הפלסטינים משטח C לצד נישול פלסטינים בעלי זיקה לקרקעות ופגיעה בזכות הקניין, התנערות מחובות הכוח הכובש תוך פגיעה בזכויותיהם של התושבים המוגנים והפרת הדין הבינלאומי. כך, עתידה הממשלה החדשה להפר הלכה למעשה את עקרונות הזמניות והנאמנות של דיני הכיבוש ולהעמיק את משטר האפרטהייד המתקיים בגדה.

 (ראו גם: ניתוח נספחי ההסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לרשימת הציונות הדתית)