מי שומר על השומרים?

ביום רביעי ב-09:00 תגיע לבג"צ העתירה שלנו, שדורשת דבר פשוט: שחקירה בפרשת פציעת אזרח זר תחקור גם את החשודים האמיתיים

ב-13 במארס, 2009, עמד טריסטן אנדרסון ברחבת המסגד של הכפר ניעלין. אנדרסון, אזרח אמריקאי, הגיע לניעלין כדי לתעד את ההפגנה השבועית שם. ההפגנה כבר היתה בשלבי הדעיכה, ושוטרי מג”ב ניהלו את המרדף הקבוע נגד מיידי אבנים על גבעה סמוכה, המכונה “גבעת האנטנה". ללא כל התרעה, פגע רימון גז במצחו של אנדרסון. הוא צנח ארצה, גולגלתו מרוסקת. רימוני גז המשיכו ליפול סביבו, כפי שמתעד סרטון הווידאו שצולם במקום. צוות של הצלב האדום הפלסטיני ניסה לפנות אותו לבית חולים, וחיילינו האמיצים עיכבו אותם שעה ארוכה במחסום. אחרי סדרה של טיפולים ארוכים בישראל, ניצלו חייו של אנדרסון, אך הוא פגוע מוחין ונכה לצמיתות, וזקוק להשגחה בלתי פוסקת מצד הוריו. אליבא דכולי עלמא, אנדרסון לא היה מעורב בשום פעילות אלימה או פרובוקציה אחרת במהלך ההפגנה.

שלושה ימים לאחר הפציעה, פתחה משטרת ש”י בחקירה. ב-30 ספטמבר 2009, הודיעה הפרקליטות כי היא סוגרת את התיק מבלי לנמק את הסגירה. כחמישה חודשים לאחר מכן, גם הותר לעורכי הדין של המשפחה לצלם את תיק החקירה. ותוך זמן קצר התברר שיש בו חור ענקי.

משטרת ש”י כלל לא טרחה לחקור את השוטרים שירו באנדרסון. למרות שהמ”פ של מג”ב, שרון מנור, אמר בעדותו, שנגבתה שלושה ימים לאחר מעשה, כי הוא הפעיל כארבעה עד חמישה צוותים, וכי שניים מהם – אחד באזור גבעת האנטנה ואחד על הגבעה שמאחורי רחבת המסגד, שבה עמד אנדרסון – ביצעו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. הצוות שעמד על הגבעה שמאחורי המסגד היה תחת פיקודו של מנור עצמו.

אבל משטרת ש”י לא טרחה לברר מה עשה הצוות שעל הגבעה מעל רחבת המסגד. היא חקרה דווקא את הצוות שפעל על גבעת האנטנה, שגם הוא פצע אזרח – פלסטיני רעול פנים – שפונה על ידי אמבולנס. המרחק בין גבעת האנטנה ובין רחבת המסגד הוא כ-200 מטרים. רימון גז רגיל לא מגיע לטווח הזה.

על פי שורה של עדים פלסטינים ובינלאומיים, הירי באנדרסון בוצע מטווח של כ-50 עד 70 מטרים. החוקרים של משטרת ש”י לא רק שלא טרחו לחקור את הצוות שהיה עם המ”פ מנור, או את העדים האחרים – הם גם סירבו להגיע ולבחון את זירת האירוע. אני חושב שכאן שברה משטרת ש”י שיא חדש ברשלנות בחקירה, שיא שלזכותה המפוקפקת ייאמר שהיא מקפידה לשמור עליו.

[youtube_sc url=jBQj28e3-8o rel=0 fs=1 autohide=1 modestbranding=1]

הוגש ערר ראשון על ההחלטה לסגור את התיק, שחשף סרטון שבו נראים רימוני גז נופלים סביב אנדרסון אחרי קריסתו – סרטון שנחשף רק בסוף שנת 2011 ושלא היה מוכר למשטרה בחקירתה הראשונה. בתגובה, החוקרים חקרו שוב את המ”פ מנור, והפעם – חודשים ארוכים אחרי התקרית – הוא שינה את גרסתו: היה, לדבריו כעת, רק צוות אחד שביצע ירי אמצעים לפיזור הפגנות, וזה היה הצוות שבגבעת האנטנה. החוקרים, שכנראה לא רצו לחזור הביתה כשבאמתחתם פעולה ראויה כלשהי, לא עימתו את מנור עם דבריו שנאמרו שלושה ימים לאחר התקרית. הם גם לא ניסו לברר מי היו השוטרים שהיו בצוות שעל הגבעה שמאחורי המסגד.

רק עוכר ישראל, אחרי הכל. הרוויח ביושר את הרימון בגולגולת. זה ילמד אותו ואת החברים האנטישמים שלו לקח. בשביל כזה נסבך עכשיו שוטרים טובים? וזו, חשוב לומר, הרבה יותר בעיה מערכתית מאשר בעיה של מספר חוקרים ספציפיים. כוחות משטרה, מוצא מחקר אחרי מחקר, מורכבים מאוכלוסיה ימנית יותר מהממוצע. זה בא עם התפקיד.

רק ש"שוטרים טובים" הם שוטרים ששומרים על החוק, וירי באדם לא חמוש שאיננו מהווה סכנה – כן, גם אם הוא לא יהודי – הוא לא “שמירה על החוק,” הוא עבירה גסה ביותר על החוק. מי ששתק ואיפשר לשוטרים כאלה לחמוק אל שורות המשטרה, יגלה שהאלימות שהופעלה כלפי בלוגר זר תופנה, בבוא העת, גם כלפיו. וגם במקרה שלו, המשטרה – שלא נענשה על מה שנראה מאד כמו טיוח – תקפיד לקבור את החקירה.

 מחר בבוקר – יום רביעי ה-10.7.13, בשעה 09:00 – תידון בבג"צ העתירה שלנו, שדורשת שמשטרת ישראל תחקור את האירוע חקירה של ממש. נעדכן.