מיליון איש בלי מים זורמים. ביולי.

לצה"ל חובה הומניטרית להבטיח אספקת מים וחשמל לתושבי הרצועה

ביום רביעי פנה יש דין, יחד עם שורה של ארגוני זכויות אדם אחרים בהובלת גישה, בקריאה דחופה לשר הבטחון, משה יעלון, בה התבקש האחרון להורות לצה”ל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי האוכלוסיה האזרחית בעזה.

התשתיות ברצועת עזה לא היו מהמשופרות, בלשון המעטה, גם קודם למבצע “צוק איתן”, אבל ההתקפה הנרחבת על הרצועה גרמה נזקים ניכרים להן. במיוחד בולט הנזק בתחום המים: מתוך כ-1.8 מיליונים של תושבים ברצועה, ההערכות של משרד מתאם העניינים ההומניטריים של האו"ם הן שנכון ל-22 ביולי, לכ-1.2 מיליונים מהם אין מים זורמים והם סובלים מבעיות תברואה. בעיית המים קריטית במיוחד: מי שפכים חודרים למי השתיה של הרצועה, מה שמסכן את כל האנשים השותים אותם, ומעלה חשש להתפשטות מחלות. מעבר לכך, השפכים זורמים אל הים ומזהמים אותו בקצב של 67 מיליוני ליטרים ליום. ואם זה לא היה מספיק, אז שלושה עובדים של רשות המים המקומית נהרגו – שניים מהם לפחות, מדווח אונר”א, מתקיפה אווירית של צה”ל. כתוצאה מכך, עובדי רשות המים חוששים לצאת ולתקן את הצנרת, שנפגעה קשות.

איתן דיאמונד, מנכ”ל גישה, אמר בראיון טלפוני ל”אירוע נקודתי” ש”למעלה ממיליון בני אדם לא מקבלים עכשיו אספקת מים סדירה. מערכות הביוב קורסות, עולות על גדותיהן ופוגעות במאגרי המים. אנחנו מתחילים לקבל אינדיקציות לכך שהזיהום והמחסור במים פוגעים באנשים. אם זה יימשך, מספרם של הנפגעים צפוי לעלות מאד – וקיים חשש, שארגוני הסיוע כבר העלו, של התפתחות אסון הומניטרי.” דיאמונד קרא לאפשר “טיפול מיידי, שיאפשר את שיקום התשתיות ותחזוקה סבירה שלהן. כרגע, למרבה הצער, האנשים שמבצעים את התחזוקה חשופים לסכנה וכמה מהם נפגעו ונהרגו.” דיאמונד ציין עוד כי תושבי רצועת עזה מקבלים כעת רק חלק קטן מכמות החשמל שהם זקוקים לה.

ועכשיו מגיע הקטע שרוב הישראלים לא ירצו לקרוא: ישראל אחראית על כל זה. למה? כי היא שלטה כמעט 40 שנה ברצועת עזה, וגם אחרי ההתנתקות לא הפסיקה את שליטתה בחלקים ניכרים של החיים ברצועה. על כן חובה עליה לטפל בצרכים ההומניטריים של האוכלוסיה העזתית. ולא, כפי שמבהיר מכתב המשפטנים הזה, שאורגן גם הוא על ידי גישה, לתפיסה שרצועת עזה היא גוף מדיני בפני עצמו אין על מה להסתמך: ישראל שמרה לעצמה שורה של סמכויות בעזה, ביניהן השליטה על תשתיות המים והחשמל שלה. בבג"צ בסיוני מ-2008, קבע בג"צ כי בתחומים שבהם ישראל שמרה על שליטה, יש לה אחריות כלפי תושבי עזה. ישראל מנעה מתושבי עזה במשך שנים לפתח את התשתיות שלהם, והפכה אותם לתלויים בה; היא לא יכולה כעת להפסיק לדאוג להספקתם.

וישראל איננה אחראית רק על המים, שדומה שאין אף אדם הגון שיטען שהעזתים אינם זכאים להם, אלא גם על החשמל. קודם כל, העדר חשמל הוא אחת הסיבות הבולטות לבעיית המים: חשמל הכרחי למתקני טיהור המים. שנית, תריסר בתי החולים ברצועה, והמרפאות שבה, זקוקות גם הן לחשמל כדי לתפקד. מאות אלפי עזתים חיים כבר מספר ימים ללא גישה לחשמל.

עזה מקבלת את החשמל שלה משלושה מקורות: עשרה קווי מתח שמגיעים מישראל; שלושה שמגיעים ממצרים; וכמות קטנה שהרצועה מייצרת בעצמה. שישה מעשרת קווי המתח שמגיעים מישראל נפגעו, לטענת ישראל מירי שהגיע מעזה, וראש הממשלה נתניהו הורה שלא לתקן אותם. התוצאה היא צניחה של 48% בכמות החשמל הנכנסת לרצועה. גם אספקת חשמל היא חלק מחובותיה ההומניטריות של ישראל, שכזכור מונעת מעזה פיתוח תשתית משלה, שולטת על המעברים שלה – גם במעבר רפיח, שאיננו נשלט ישירות על ידי ישראל, אי אפשר לעבור אלא באמצעות תעודה המבוססת על רישום האוכלוסין הפלסטיני, שנשלט גם נשלט על ידי ישראל –  ומעולם לא ויתרה על חלק ניכר מהשליטה בה.

על כן, קראנו לשר הבטחון לוודא צה"ל נמנע מפגיעה בתשתיות ברצועה; נמנע מפגיעה בעובדי התשתיות המתקנים אותן; לתקן מיד את הפגיעות בתשתיות בצד הישראלי; לאפשר ללא כל עיכובים הכנסה של ציוד לתיקון התשתיות; ובסוף הלחימה – להסיר את הסגר על הרצועה, ולאפשר תנועת אנשים וסחורות אליה וממנה.

על המכתב חתומים יש דין, גישה, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, במקום, בצלם, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, מחסום Watch, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ורבנים למען זכויות אדם.