האמת, יש מקום לברך על החלק השני של דו"ח טירקל – אתם זוכרים, הוועדה שהוקמה כדי לחקור את ההרג על המרמרה, במשט של מאי 2010. כמעט שלוש שנים אחרי האירוע ההוא, היא מורה על שורה של צעדים שארגוני זכויות האדם דרשו מזמן.

ביניהם אפשר למנות, בראש ובראשונה, את הדרישה לנתק בין התחקיר המבצעי ובין החקירה הפלילית. לעתים קרובות מדי, צה"ל התחמק מחובת החקירה הפלילית בטענה שהיא תשבש את התחקיר. זה, יש לקוות, נגמר. עוד נקודות ראויות לשבח הן ההמלצה לחקיקה מפורשת בעניין פשעי מלחמה ובהתאמת החוק הישראלי לנורמות המשפטיות הבינלאומיות בנושא; את הטלת האחריות הישירה על מפקדים או פקידים, לא רק אם הם לא עשו את כל הנדרש כדי למנוע פשעים, אלא גם אם לא עשו את הנדרש כדי להביא את העבריינים לדין; להבהיר לצה"ל שהוא חייב בדיווח על כל אירוע שיש בו נפגעים, ושבמידת הצורך עליו לשמר ראיות מזירת הפשע לכאורה; שיש לחקור לא רק הרג של אזרחים אלא גם את פציעתם החמורה (וכאן ראוי לציין שכאשר הפסיקה מצ"ח, עם תחילת האינתיפאדה השניה, לחקור אוטומטית כל מקרה הרג מידי צה"ל, ישראל נסוגה לסטנדרטים פרימיטיביים יותר מאלה שקבע הנרי השני, מלך אנגליה במאה ה-12, שהקים את המוסד של חוקרי מקרי מוות); שהפצ"ר חייב בשקיפות, ושהוא חייב לנמק כל החלטה לא לחקור, כמו גם לדווח על החלטותיו תוך פרק זמן של מספר שבועות; הדגש על הצורך לחקור לא רק את החיילים המעורבים אלא גם את כל העדים האחרים (וכאן מכניסה הוועדה ברכיה קטנה למצ"ח, כשהיא דורשת שזו, קודם כל, תפרוס את כוחותיה בגדה המערבית ושנית שתעסיק חוקרים דוברי ערבית); והדרישה לתעד בווידאו את חקירות השב"כ.
יתר על כן, ההמלצות של הוועדה פחות או יותר משנות את כל ליבת מערכת המשפט הצבאית: אף שמינוי הפצ"ר נותר בידי שר הבטחון, הוא מתבקש להיוועץ בוועדה מקצועית קודם למינוי; ועדת טירקל קובעת את משך כהונתו של הפצ"ר ומבהירה שהיא בלתי ניתנת לשינוי; היא קובעת את דרגתו מראש; היא מחזקת את מעמדו של התובע הצבאי הראשי תוך קביעת משך כהונתו ודרגתו – כל אלה הם נסיונות להפוך את התביעה הצבאית לעצמאית מול המנגנון הצבאי שהיא חלק ממנו, תוך רמז לא דק מדי שעד כה, הפצ"ר היה חשוף למניפולציות בשל הרצון שלו להמשיך בתפקידו או לקבל דרגה גבוהה יותר.

יש, כמובן, גם לא מעט הסתייגויות. הראשונה שבהן היא שהמסקנות הללו של הוועדה, שהן בעצם כתב אישום חרישי אם נוקב כלפי הצורה שבה התנהלה המערכת המשפטית בשטחים עד כה, עומדת בסתירה מוחלטת לטענה שלה ש"מנגנוני הבדיקה והחקירה של תלונות וטענות בדבר הפרות של דיני הלחימה הקיימים בישראל מתיישבים, בדרך כלל, עם חובותיה של מדינת ישראל לפי כללי המשפט הבינלאומי."

לא הבנתי. הרגע הוריתם לשנות את כל סדרי העולם, את כל הצורה שבה מערכת החקירות מתנהלת; דרשתם להפריד בין התחקיר ובין החקירה הפלילית, ביצרתם את מעמד הפצ"ר והקפתם אותו בחפיר שורץ תנינים; שברתם את הדרישה העיקשת, רבת השנים, של השב"כ להמנע מתיעוד וידאו של החקירות שלו, ועוד. למה עשיתם את כל זה? אם מנגנוני החקירה "מתיישבים, בדרך כלל, עם חובותיה של מדינת ישראל", מי היה צריך את כל רעידת האדמה הזו? הכל טוב, לא?

או שלא. ועדת טירקל היתה במידה ניכרת, כפי שחשף הבלוגר תום, הצגה. תוך כדי הדיונים שלה, כבר אמר אחד מחברי הוועדה, ראובן מרחב, שהסגר הימי על רצועת עזה היה "חוקי לפי כל אמת מידה (…) ועומד בכל אמת מידה של דין בינלאומי", זאת בשעה שהמנדט שלה היה "בחינת הנסיבות הביטחוניות להטלת הסגר הימי על רצועת עזה והתאמת הסגר הימי לכללי המשפט הבינלאומי." כלומר, אחד מחברי הוועדה כבר פסק שהכל בסדר עוד בשלב גביית העדויות – והמשיך לכהן בתפקידו.

קשה להשתחרר מהרושם שוועדת טירקל היתה ועדת טיוח, שמטרתה לשחרר את ישראל מאחריותה להרג על המרמרה – ועדת פאלמר הבינלאומית, למשל, מצאה שישראל לא הצליחה להסביר את נסיבות הפגיעה על המרמרה, שחלקן היו בלשון המעטה חשודות, מה שאומר כל מה שצריך לומר על איכות התחקירים הצבאיים המהוללים – ושבדו"ח שלה היא אומרת בשקט לממסד הבטחוני "החלקנו את זה הפעם, אבל דיר באלאק, אל תצפו לנס כזה בפעם הבאה. הנה ערימה של המלצות שכדאי לכם ליישם כדי שיהיה לכם סיכוי מול ועדה אמיתית."

ועכשיו נראה אם מערכת הבטחון אכן תיישם את ההמלצות. בשביל זה, בין השאר, אנחנו פה.