מה לחייל בבית הקברות?

כשחיילי צה"ל מתאמנים בבית קברות, הם בסך הכל מיישמים את המדיניות של הפרקליטות הצבאית

אהרן בכר, עיתונאי ישראלי מוערך, היה המום ממה שראו עיניו בחברון בראשית שנות השמונים. "חייל עברי נושא אלה," הוא כתב בהלם. אלו היו הימים של ראשית הפיכת צה"ל לחיל מצב וצבא כיבוש. בכר, בוגר מלחמת יום הכיפורים, היה רגיל לצבא אחר.

אילו היה חי היום, אפשר שהיה כותב "חייל עברי מתאמן בבית קברות מוסלמי": ביום חמישי האחרון צילם תחקירן שלנו את חיילינו האמיצים בזמן שהם עורכים תרגיל בבית הקברות המוסלמי של חברון. הנה, כאן:

קשה להעלות על הדעת גסות לב רבה מזו: הפיכת בית קברות, מקום שהרגישות שלו וההגבלות של המותר בתוכו קיימים בכל תרבות כמעט ללא יוצא מן הכלל, למקום שבו החיילים מתאמנים – וצריך להזכיר שהם מתאמנים בעיקר כנגד שכניו של בית הקברות. כלומר, מדובר באימונים שעשויים, בסופו של דבר, לאכלס את בית הקברות עוד קצת. חשוב עוד להדגיש שהתושבים המקומיים לא מודעים לכך, לפחות בתחילה, שמדובר באימון ושקיומו גורר בהלה ניכרת בקרבם, וגם לנקיטת צעדים שעשויים לסכנם.

לא מטריד אתכם? חשבו לרגע איזו שערוריה היתה מתרחשת אם שוטרים פלסטינים או אחרים היו משתמשים בבית קברות יהודי לצרכי אימונים, או האם מישהו היה מעלה בכלל על הדעת לתת לצה"ל להשתמש לצרכי אימונים בבית קברות יהודי. מיד היתה עולה הזעקה המוצדקת שיש שטחים רבים אחרים שבהם החיילים יכולים להתאמן.

לא ברור מנין נוטל צה"ל לעצמו את הסמכות להתאמן בשטחים פלסטינים, אבל אנחנו מכירים את התופעה כבר משנת 2007. באותה השנה, ערכו חיילי צה"ל אימונים בשני מקומות שאנחנו יודעים עליהם. שלחנו בשעתו מכתב לפרקליטות הצבאית; זו, לאחר השתהות, הודיעה שהיא בוחנת את הנושא, ועד שהיא תגיע למסקנות, היא אוסרת על אימונים בשטחים פלסטיניים. בתחילת 2013 — שנה שבה נודע לנו על עוד שלושה מקרים, של אימונים בשטח פלסטיני, כולל זה של בית הקברות של חברון — פנינו שוב לפרקליטות הצבאית וביקשנו תשובות. בינתיים, האימונים נמשכו.

אנחנו יודעים על חמישה מקרים של אימונים בשטח פלסטיני, שהם תוצאה של תלונות שקיבלנו; מנתונים שהגיעו אלינו מ"שוברים שתיקה" עולה שהיו לפחות עוד שלושה מקרים כאלו – כאשר לגבי חברון אומר העד שאימונים כאלה נעשים על בסיס שבועי. מעדות של חייל מילואים על אירוע באזור סלפית ב-2007 עולה שהחיילים חשו שלא בנוח לפני התרגיל — בעיקר מתוך חשש לירי דו צדדי — ושהם העירו לקצינים על כך, ענה סגן מפקד הפלוגה "חבר'ה, לא מעניין אותי, מבחינתי תלכו לתקשורת, תספרו מה שאתם רוצים, אבל מה שחשוב לי זה שתעשו ככה וככה."

בסוף השבוע קיבלנו תשובה מדהימה בחוצפתה. נאמר בה, בין השאר, ש"המפקד הצבאי מחויב לשמור על הבטחון והסדר הציבורי באזור יהודה ושומרון. לצורך כשירותם של כוחות צה"ל לביצוע משימה זו, נדרש צה"ל לערוך אימונים, לעתים גם באזורים מיושבים." אתם הבנתם את זה? צה"ל צריך לשמור על הפלסטינים, ועל כן אין לו ברירה אלא להתאמן בשטח שלהם.

נאמר זאת כך: הפלסטינים לא רוצים שצה"ל ישמור עליהם. הם מוותרים על שירותי חברת השמירה שלו. יאללה, לך הביתה מוטי, שלום ותודה. יתר על כן, בדיוק כאשר הפלסטינים זקוקים — אם גם לא רוצים — לשירותי ההגנה של צה"ל, הוא כמעט אף פעם לא שם. מדי שנה, "יש דין" ו"רבנים לזכויות אדם" מתריעות בפני צה"ל על הסכנות הצפויות בעת המסיק, תוך ציון המקומות המועדים לפורענות. זו היתה יכולה להיות הזדמנות יוצאת דופן לחיילי צה"ל להתאמן בפעילות שלשמה, על פי הפרקליטות, הם אמורים להיות שם: שמירת הבטחון והסדר הציבורי. אבל ראה זה פלא, למרות התרעות חוזרות ונשנות, החיילים כמעט אף פעם לא שם — אלא אם, כמובן, התקשורת שם. גם כאשר הצבא אמור להגן על פלסטינים מפני מתנחלים פורעים, הוא נכשל פעם אחר פעם בתפקידו: משום מה, כאשר הוא בא להגן על פלסטינים, הוא איכשהו יורה עליהם גז ולעתים אף מפעיל כנגדם, ורק כנגדם, אלימות ומעצרים. שמעתי על ניתוק מהמציאות, אבל התשובה הזו של הפרקליטות היא שיא חדש.

יתר על כן, האימונים הללו מתרחשים — כפי שמודה הפרקליטות במכתבה — לעתים קרובות לצרכים שאין להם שום קשר עם "שמירה על הבטחון והסדר הציבורי": אחד האירועים הוגדר על ידי הפרקליטות כ"ריצת ניווט" שהמטרה שלה היא "יצירת היכרות עמוקה יותר של הכוחות עם הגזרה הרלוונטית" – אבל גם ל"הפגנת נוכחות צה"לית במרחב." "הפגנת נוכחות" היא שם אחר ל"הראות להם מי הבוס." אם אתם רוצים לראות כיצד נראית "הפגנת נוכחות" של צה"ל, הנה דוגמא. צה"ל עורך לעתים אימונים בישובים ישראלים, אבל הוא מקפיד להודיע על כך לתושבים, מה שהוא לא עושה בישובים פלסטיניים, ובעת אימונים בישוב ישראל החיילים נמנעים מכניסה לבתים. לפלסטינים אין אפילו את ההגנה המינימלית הזו, שביתם יהיה מבצרם לפחות כנגד תרגיל.

בכלל לא ברור שהמשפט הבינלאומי מתיר לכוחות צה"ל להתאמן בשטחים פלסטיניים. הוא קובע כי במקום שבו יש אפשרות לחלופה שאיננה מהווה פגיעה באוכלוסיה, יש לנקוט בה. רוצה צה"ל להתאמן? אנחנו בעד. יואיל ויבנה לו מתקני אימונים ראויים — השמועות אומרות שכבר יש לו כמה מתקנים שנראים כמו כפרים פלסטיניים — בתחומי מדינת ישראל, או בשטחים שהוא כבר החרים לצרכיו בגדה המערבית.

כל זה, בלי לומר מילה על כך שהאימונים הללו, מעבר לבהלה ולאימה שהם מעוררים באוכלוסיה אזרחית, בהחלט מסוגלים להתדרדר במהירות לאלימות. יתר על כן, בעבר כבר הסתבך תרגיל של מסתערבים, ונגמר בהרג של פלסטיני שחשב שהוא מניס גנבים.

בימים האחרונים שלחו עורכי הדין מיכאל ספרד ואמילי שפר, יועצים משפטיים ל"יש דין," מכתב לפרקליטות הצבאית בדרישה להפסיק את האימונים בשטחים פלסטיניים, לפני שלא תהיה לנו ברירה אלא לפנות לבתי המשפט. נקווה שבצה"ל יתעשתו לפני שבג"צ יצטרך להתערב.