למה מפנים את עמונה?

קרקע פרטית

המאחז עמונה הוקם על קרקע פלסטינית פרטית הרשומה בטאבו על שמם של מרים, אברהים, מוניר ותושבים נוספים מהכפרים טייבה, עין יאברוד וסילוואד.
החל מהקמת המאחז בשנת 1996 הצבא ותושבי המאחז מונעים מבעלי הקרקע להגיע לאדמתם ולעבדה.

בניגוד לחוק

המאחז הוקם בניגוד לחוק הבינלאומי ובניגוד לדין הישראלי.
בפשטות, מדובר בגזל קרקעות פלסטיניות לטובת מאחז יהודי בגדה המערבית.

בסיוע המדינה

כבר ב-1997 הוציא המינהל האזרחי צווי הריסה למבנים במאחז, אך לא פעל למימושם ולפינוי הפולשים מהאדמות.
משרדי ממשלה, רשויות ציבוריות וגופים נוספים סייעו להקמת המאחז ולביסוסו מכספי הציבור.

החלטות בג"ץ

נגד הקמת המבנים על קרקעות פרטיות של פלסטינים הוגשו שתי עתירות לבג"ץ:

בשנת 2006 התקבלה עתירה שהגיש ארגון "שלום עכשיו" לבג"ץ בדרישה לפנות 9 מבני קבע במאחז והמבנים הוסרו.

ב-2008 עתרו לבג"ץ בעלי הקרקעות הפלסטינים שעל אדמתם נבנתה עמונה, בסיוע יש דין בדרישה לממש את צווי ההריסה שהוציאה המדינה לכל מבני המאחז. בדצמבר 2014 קיבל בית המשפט העליון את העתירה וקבע כי יש לפנות את עמונה תוך שנתיים.

פשרות ומתווים

כל פשרה ופתרון צריכים להיות מוסכמים על בעלי האדמות, להם הזכות הבלעדית להחליט מה יעלה בגורל אדמתם.

המתווה שהוסכם בין ממשלת ישראל לתושבי עמונה הוא תיקון עוול בעוול. גם שם מדובר בהשתלטות על קרקע פלסטינית פרטית, וזה פשוט לא חוקי ולא מוסרי.

אנשי עמונה, במעשיהם, הבהירו שמה שמעניין אותם באמת זה למנוע מהפלסטינים לשוב לאדמותיהם, והם אלה שסירבו לכל פתרון אחר.

יש לקוות שבעקבות פינוי המאחז הבלתי חוקי עמונה, יזכו בעלי הקרקעות הפלסטינים לשוב לאדמתם ולממש את זכויות היסוד שלהם לקניין ולחופש תנועה.