להכשיר את השרץ

כשמדינת ישראל מודיעה שהיא תכשיר מאחז שאחראי לאלימות אידיאולוגית, היא מפעילה משרוקית כלבים כלפי פורעי חוק ישראלים: הכל בסדר, לא יקרה לכם כלום

במהלך החג השני של סוכות וסוף השבוע שקדם לו, תיעדו תחקירני השטח של יש דין 29 תקריות של תקיפת פלסטינים ורכושם על ידי אזרחים ישראלים; יש לציין שאלו רק התקריות שמוכרות לנו. רוב כלי התקשורת הישראלים לא דיווחו על התקריות. החמורות שבתקריות כוללות נסיון של הצתת בית משפחה פלסטינית באדמות אל ח’אדר באמצעות בקבוקי תבערה ותקיפה של אמבולנס סמוך לכפר בורין. בשורה של מקרים, כך דווח לנו, חיילי צה”ל עמדו מהצד ולא מנעו התקפות נגד חפים מפשע או נגד רכושם, למרות מחויבותם החוקית.

מי שאינו בקיא במתרחש ברחבי הגדה המערבית עשוי לחשוב שאלימות אידיאולוגית של אזרחים ישראלים בגדה מופיעה רק כתגובה לפיגועים. במציאות היא מתרחש גם בימי שגרה. התגובה של האחראים על אכיפת החוק בגדה – ממשלת ישראל וצה”ל – היא זהה: התעלמות עד כמה שאפשר מפורעי חוק אלו. האזרחים הישראלים יודעים, כשהם יוצאים לשטח, שלא רק שבניגוד לדברי שר הביטחון חיילי צה"ל יתייחסו אליהם ביד רכה כאשר הם זורקים אבנים או מציתים שדות. כוחות הביטחון אף יסייעו להם מול פלסטינים וישתמשו באמצעים לפיזור הפגנות דווקא נגד בעלי הקרקע הפלסטינים ולא נגד משיגי הגבול – שלעתים נכנסים אל תוך הכפרים עצמם. הם גם יודעים שאף אחד אחר לא יעשה להם דבר. הסיכוי שתלונה של פלסטיני תוביל להרשעתו של ישראלי שמבצע פשע אידיאולוגי הוא 1.9% בלבד.

והם יודעים דבר אחד נוסף, גדול יותר: שממשלת ישראל, שנאלצת להעמיד פנים מזועזעות, מזועזעות, מההתקפות שלהם, דווקא לא כל כך מוטרדת. יומיים לפני שהתחיל גל האלימות הודיעה הפרקליטות לבג”ץ, בתגובה לעתירה שלנו, שלא רק שאין בכוונתה להסיר את המאחז עדי עד, היא מתכוונת להכשיר אותו.

המאחז עדי עד, שכיכב בדו”ח “מסלול הנישול” שלנו, בלתי חוקי כולו. הפרקליטות לא מכחישה זאת: היא מודה שיש צווי הריסה כנגד כל המבנים בו; שנפתחו שם 150 תיקי בניה בלתי חוקית, וש-97 מהם עדיין פתוחים; היא מודה בנוסף שמפלג פשיעה לאומנית של המשטרה פתח 36 תיקי חקירה ב-2014, לדברי המדינה "בדגש" על עמק שילה – בו ממוקם, בין השאר, עדי עד. כל זה לא משנה למדינה: היא מתכוונת לפתוח בהליכי הכשרה.

דיון בנושא גורלו של עדי עד ייערך מחר בבג”ץ. בינתיים אציין שעל פי התיקים שבידי יש דין, בין השנים 2005-2013 בוצעו (כפי שעולה מהעתירה שהגשנו לבג"ץ) 96 עבירות פליליות כלפי פלסטינים סמוך לעדי עד, חלקן הניכר עבירות אלימות; בעמק שילה כולו זיהינו 146 תיקים, שרק בשישה מהם הוגשו כתבי אישום; כל השאר נסגרו, ברוב המוחלט של המקרים בשל רשלנות חקירתית של המשטרה. כל אלה תיקים שבהם הוגשה תלונה במשטרה; יש לא מעט תיקים שבהם הקורבן הפלסטיני בחר שלא להתלונן, כי אין בכך טעם.

עדי עד הוא סוג של מיקרוקוסמוס שמצביע על המקרוקוסמוס: הוא מדיניות ההתנחלות של מדינת ישראל. המדינה מתמרצת עבריינים לפלוש ולהשתלט על אדמות. לאחר מכן היא ממהרת לספק לעבריינים הגנה של צה”ל ותשתיות. אחר כך המאחז מתפשט. תחילה, נאסר על הפלסטינים להכנס לשטח המאחז עצמו; אחר כך, נאסר עליהם להכנס לפרימטר האבטחה שלו; אחר כך מוגבלת כניסתם לאדמות סמוכות, אלא אם היא נעשית בתיאום עם הצבא ובכפוף לאישורו; ואחרי כל זה, מגיעות ההתקפות והאיומים על החקלאים שעדיין לא הבינו את הרמז וממשיכים לעבד את אדמותיהם בסמוך למאחז.

כמעט כל התיקים האלה אינם מפוענחים. ישובים חקלאיים שאיבדו את הגישה לאדמותיהם, איבדו גם את יכולת קיומם; והכפרים הפלסטיניים שאת אדמותיהם חמסו ממשלת ישראל ופורעי חוק מעדי עד סובלים מהגירה בשיעור ניכר.

ואז מגיע הפרס: אחרי 17 שנים של פלישה לקרקעות, התעמרות והתעלמות מהחוק, מודיעה המדינה שהיא תכשיר את השרץ. שליחיה לדבר עבירה באים כעת על שכרם.