TitleImage_L2חיילים משתפים פעולה בעקביות עם מתנחלים כשהללו מלסטמים את הפלסטינים. צריך להתחיל לתהות מי האחראי האמיתי למצב

בוקר אחד בסוף פברואר האחרון יצא ג', תושב כפר בנפת שכם, לעבוד את השדה שלו. הוא יצא לשטח עם שני בני דודו, מ' וא'. (אנחנו נמנעים לציין את שמות המתלוננים בדיוק מאותה הסיבה שאחינו מהשב"כ מסתובבים רק עם אות אחת במקום שם: החשש, המוצדק לגמרי במקרה שלנו, שחשיפת שמם תוביל לכך שיבולע להם.) הם הגיעו למקום עם סוס, חמור, כלי עבודה ומסור. הם הספיקו לעבוד כמה שעות, ובשעת צהרים, בהתאם לתלונה שהוגשה ל"יש דין", הבחינו באספסוף חמוש שנע בכיוונם; על פי הדיווחים מדובר היה באזרחים ישראלים שהגיעו מכיוון ההתנחלות יצהר.

המדובר היה במספר של מתנחלים שנע בין עשרים לשלושים, כולם רעולי פנים, כשהם מלווים על ידי כשלושה-ארבעה חיילים. אחד החיילים כיוון את נשקו למ', ודרש ממנו את תעודת הזהות שלו. ג' וא' התרחקו מהמקום עם המסור וכלי העבודה שלהם, כשהמתנחלים החלו לשבור את ענפי עצי הזית. ג' התחיל לצעוק "גנבים, גנבים," והתחנן בפני החיילים שיעשו משהו.

בין המתנחלים ובין החיילים חצצו כ-100 מטרים, ובכל זאת, על פי העדות, כל מה שעשו החיילים הוא לעמוד בשלווה ולאבטח את הליסטים. ג' ראה בעיניים כלות כיצד המתנחלים מסתלקים עם הסוס שלו, המסור שלו, והמעיל שלו, שבו הוחזק פרט יקר מאד: תעודת הזהות של ג'. "תראה את הגנבים האלה," אמר ג' לחייל ביאוש, "הם לוקחים לי את הדברים." תירגע, ענה לו החייל, אנחנו נדבר עם המשטרה. מ' עקב אחרי המתנחלים, שעשו את דרכם חזרה אל ההתנחלות, והבחין ברכב בטחון של ההתנחלות, כמו גם בג'יפ צבאי. הם לא עשו דבר.

הבלוג הזה התעסק לא מעט עם עוולות מצד המתנחלים, אבל צריך להודות שבסופו של דבר, האשמה לא תלויה בהם. המתנחלים שיוצאים ל"תגי מחיר" מחזיקים באידיאולוגיה מוצקה שאומרת שלהם יש זכויות בארץ ולפלסטינים אין, ועל כן ממילא אין שום בעיה עם גזילת הפלסטינים. הקדוש הפטרון של הציונות הדתית, הטרוריסט המורשע והרב הראשי לשעבר מרדכי אליהו, התיר למתנחלים לבזוז את פרי עמלם של הפלסטינים; רבנים אחרים, כגון כותבי "תורת המלך" – שלגמרי במקרה מתגוררים ביצהר – אף התירו את דמם ואת דם ילדיהם, והדברים ידועים. מה לנו כי נלין על המתנחלים היוצאים ל"תג מחיר"? הם לא רואים בפלסטינים בני אדם והם לא רואים את החוק הישראלי, ודאי לא החוק הצבאי, כסמכות כלשהי. התלמוד כותב ש"לא העכבר גנב, החור גנב": אלמלא היה לו חור לברוח אליו, לא היה גונב. (במאמר מוסגר יצוין שכותבי "תורת המלך" לא הועמדו לדין, בעוד שפוסק מוסלמי שהיה כותב שביב של משהו דומה היה מועף לאיזה מרתף של השב"כ למעצר מנהלי לפני שהיה מספיק לומר "ומוחמד הוא ראסול אללה," אבל לא זה הנושא שלנו.)

בגדה המערבית יש ריבון. הריבון, או ליתר דיוק הנכנס בנעלי הריבון, הוא צה"ל; והריבון הזה כלל לא שש לאכוף את החוק על המתנחלים. זה לא בריא לקריירה. כל כך הוא לא שש לאכוף את החוק, שחיילים לאורך הדורות למדו שפשוט אין טעם להתנגד למה שמתנחלים עושים. הזרוע הצבאית של המתנחלים – הידועה כ"קומץ שאין עליו שליטה" – כבר תבוא איתם חשבון. אז החיילים משמשים כגיבוי האלים של המתנחלים, שבלעדיו שלטון הטרור הזה לא יכול היה להתממש.

צריכים הדברים להיאמר, גם אם הם לא נעימים: החיילים הם כל מה שמאפשר את הנישול המתמשך של הפלסטינים. במשך שנות דור, צה"ל טען שצריך להשאיר אותו מחוץ לוויכוח הפוליטי כי הוא "לא בוחר את משימותיו." מסתבר שבין המשימות שהוא לא בוחר אבל אין לו בעיה לבצע יש גם ליווי – פעם אחר פעם, זה לא אירוע נקודתי – של מתנחלים שיוצאים לשוד או פוגרום קטן. תדע כל אם עבריה, יידע כל משלם מסים ישראלי, שבין המשימות שצה"ל לא משתמט מהן נמצא גם נישול עקבי, בחסות הנשק של צה"ל, של אוכלוסיה עניה, בזויה, שגם את המעט שיש לה נוטלים ממנה. ושאם הוא לא היה שם, זה פשוט לא היה קורה. התמונה הזו, של איכר פלסטיני שמתחנן על המסור שלו, על הסוס שלו, על תעודת הזהות העלובה שלו שבלעדיה חייו אינם חיים, בפני חייל אדיש, בעוד שקלגסים בוזזים אותו, צריכה לעמוד בפני כל חבר בפוליטיאה, קהילת האזרחים, הישראלית. אנחנו שלחנו אותו לשם. הוא שליח הציבור שלנו. הוא עושה את מה שאנחנו, במעשה או במחדל, הורינו לו לעשות.

הפוליטיאה הישראלית? ככל שיש כזו. ככל שעינה איננה עיוורת, שליבה לא נאטם או הושחת. ככל שהיא עדיין מבצעת את תפקידה ולא השתמטה ממנו.