פלסטיני התלונן על תקיפה מצד מעסיקו הישראלי, שהיה חייב לו כסף. המשטרה סגרה את התיק תוך יממה – בלי שום פעולות חקירה

לפעמים, אתה תוהה למה משטרת ש”י בכלל טורחת לגבות עדויות מפלסטינים, אם היא אפילו לא מתכוונת להעמיד פנים שהיא מנהלת חקירה. מקרה שכזה הוא המקרה שלפנינו.

אחמד עיד מוחמד ברכאת עבד מוקדם יותר השנה בפינת החי שבהתנחלות גבעון החדשה. המעביד שלו נקרא ב'. לב' היה עובד ישראלי בשם א'. כשהגיע יום התשלום – כך העיד ברכאת בפני המשטרה – התנצל ב' ואמר שהכסף איננו בידיו והבטיח לשלם אותו אחרי 40 יום. ביום המובטח, ה-17 באוגוסט 2014, הגיע ברכאת לגבעון החדשה כדי לקבל את כספו, ושם התגלע ויכוח בינו ובין ב' וא' סביב התשלום: ב' רצה שברכאת ישוב לביתו ושהוא, ב', יתקשר אליו כאשר הכסף היה מוכן; ברכאת התעקש שאם הוא כבר שם, שיתנו לו את המגיע לו.

בשלב מסוים, המשיך ומפרט ברכאת בתלונתו, ביקש א' מברכאת להכנס איתו למחסן. ברכאת הלך בעקבותיו, משום שחשב שהוא עומד לקבל את כספו, ושא' לא רוצה לנהל את הוויכוח בנוכחות לקוחות. לאימתו, שחרר א' כלב ושיסה אותו בו. ברכאת עשה כמיטב יכולתו לברוח מן הכלב, וכאשר הצליח בכך א' הגיע למקום ותקף אותו פיזית. אחר כך א' הסתלק מן המקום, ושב עם סכין. כשברכאת ראה את הסכין, הוא ובן דודו נמלטו.

המשטרה הוזעקה למקום, וכאן קרה דבר חריג: ברכאת ציין כי השוטרים ביקשו מא' להציג להם תעודת זהות, זה אמר שהוא הולך להביא אותה – ונמלט. וראה זה פלא: אף שזהותו היתה ידועה לשוטרים, הם לא ניסו לנהל מרדף או להביא למעצרו. עד כאן, תיאור האירוע כפי שמסר אותו ברכאת בפרורוט למשטרה, מאוחר יותר באותו הערב.

זה, כזכור, היה ב-17 באוגוסט. למחרת, הוכיחה המשטרה יעילות יוצאת דופן וסגרה את התיק – לא על ידי המלצה להעמדה לדין של א', אלא על ידי הכרזה ש”אין עניין לציבור.”

נפרט שוב מה קרה כאן, בהתבסס על התלונה המפורטת שנמסרה למשטרה:

א. יהודי הפעיל, על פי התלונה, אלימות יוצאת דופן (תקיפה פיזית, שיסוי כלב, איום בסכין) כלפי פלסטיני.

ב. במקום היו כמה וכמה עדים. המשטרה לא טרחה לגבות מהם עדות.

ג. במקום היו גם מצלמות אבטחה. המשטרה לא טרחה לאסוף את הצילומים, אף שהמתלונן ציין בפניה את נוכחות המצלמות.

ד. זהותו של החשוד היתה ידועה לשוטרים.

ה. מהתלונה עולה שהוא נמלט מהם, ובכך ביצע עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

ו. השוטרים לא טרחו למצוא אותו לאחר מכן.

ז. ואחרי הכל, הם סגרו את התיק – תוך 24 שעות! – בעילה של “חוסר עניין לציבור,” שאסור להפעילה במקרים של תקיפה חמורה.

וואו. רגע, מה היה הרעש הזה? אה, כן – הקול של הלסת שלי פוגע ברצפה.

עכשיו, אם חשבתם שהמשטרה זריזה למדי, אז אנחנו נאלצים לתקן אתכם. המשטרה סגרה את התיק ב-18 באוגוסט, אבל טרחה להודיע לנו – המייצגים של ברכאת – על כך רק ב-14 בספטמבר, כלומר כמעט כחודש לאחר האירוע. כשרצינו לראות את התיק כדי שנוכל להגיש ערר על ההחלטה, המשטרה אישרה את הצילום רק ב-13 באוקטובר, כלומר כמעט חודשיים לאחר מעשה, ולאחר שורה של התחמקויות התיק צולם ב-30 באוקטובר. כלומר, המשטרה נזקקה ליממה כדי לסגור תיק פלילי בעילה מופרכת, אבל נזקקה ליותר מחודשיים כדי לספק את החומר בפרשה.

בסוף חודש נובמבר, הגישה עורכת הדין שלנו, נועה עמרמי, ערר על החלטת המשטרה לסגור את התיק. בערר דרשה עו”ד עמרמי אחת משתיים: או העמדה לדין מיידית של א', שכן על פי חוק די בעדות אחת כדי להעמיד לדין, או למצער פתיחה מחדש של חקירה אמיתית.

נעדכן אתכם על ההתפתחויות.