10312469_846239355405401_5948028862684548032_nעם מי חוגגים מח״ט שומרון וקצינים בכירים את יום העצמאות? ומה זה אומר על יחס צה״ל כלפי האוכלוסיה עליה הוא אמור להגן?

כפי שפרסם ב”הארץ” חיים לווינסון, בהסתמך על מודעות של המועצה האזורית שומרון, ביום העצמאות תערוך החטיבה המרכזית שומרון אירוע משותף עם המועצה האזורית שומרון, בבסיס החטיבה המרחבית, שייערך בין השאר בחסות של “אמנה.” בין שאר הפעילויות שהקהל מוזמן אליהן (יש קוסם!), ניתן למצוא גם חנוכה של שכונה חדשה בהתנחלות הר ברכה. צה”ל מסר ל”הארץ” בתגובה ש”אירוע חניכת השכונה החדשה הינו באחריות מועצה אזורית שומרון וצה”ל איננו שותף לו.” הקורא התמים עשוי לחשוב שהאי-הכחשה הזו משמעה שקציני צה”ל לא ישתתפו באירוע; עבדכם הנאמן ניסה לברר עם דובר צה”ל האם קציני צה”ל ישתתפו בו, וקיבל את הלך-ושוב המקובל. בשיחה עם מתנ”ס שומרון, עם זאת, נאמר לי במפורש שהמח”ט וקצינים בכירים אחרים צפויים להגיע לאירוע. זו לא תהיה הפעם הראשונה: מח"ט בנימין השתתף ביולי 2013 באירוע עשור למאחז הבלתי חוקי (!) קידה.

על זה צריך לומר כמה דברים. קודם כל, בימים שבהם ישראל מתרעמת על כך שמזכיר המדינה האמריקאי חושש מכך שהיא גולשת לאפרטהייד, חבל שצה”ל שובר את השורה בצורה בוטה כל כך. הרי אף אחד לא מעלה על הדעת שמח”ט צה”לי ישתתף, נניח, בחגיגות לרגל שכונה חדשה בעיר הפלסטינית המוקמת, רוואבי. נוכחות שלו בהקמת שכונה בהתנחלות היא, עם זאת, מובנת מאליה.

דוגמא נוספת: הרעיון שמח"ט שומרון ישתתף בחגיגה פלסטינית הוא פנטזיה פרועה. סופרים שיגיעו עם סיפור קצר שבו חטיבת שומרון תערוך חגיגות עיד אל פיטר, כששחיטת הכבש המסורתית תיעשה בחניון החטיבה לנגד עיניו הקורנות של קצין הדת שלה, יתבקשו בנימוס על ידי מגזינים לפנטזיה לבדוק מחדש את מינון התרופות שלהם. מה יקרה אם תושבי האזור הפלסטינים ינסו להגיע לחגיגות יום העצמאות? לא מסובך לנחש.

ברור, אם כן, שצה"ל מתייחס לשתי האוכלוסיות שתחת שליטתו באופן שונה מהותית. האחת היא אוכלוסיה שעליה ועל הפרזותיה הוא מגן כמיטב יכולתו, אוכלוסיה שאיתה הוא חולק ערכים; השניה הוא אוכלוסיה כבושה. אבל, אירונית, האוכלוסיה שמבחינת צה"ל היא האוכלוסיה שיש לכבוש, היא זו שמוגדרת במשפט הבינלאומי כאוכלוסיה המוגנת; זו שעליה הוא מגן, הועברה לשטח הכבוש באופן בלתי חוקי. וכן, זה שטח כבוש; צה"ל מחזיק בו מכוח תפיסה לוחמתית ועשרות פסיקות של בג"צ קיבלו את מעמדו כשטח כבוש.

וכאן נמצא לב הבעיה, מבחינת פעולתו של צה"ל בשטחים. הוא אמור להגן על הפלסטינים – אבל הוא מחנך את חייליו שהם האויב, והם אכן במידה ניכרת האויב; הם אוכלוסיה כבושה. מצב של כיבוש "רגיל" עוד היה עשוי להיות סביר, במידה, אם היה קצר – אבל הוא לא קצר, וזה לא כיבוש רגיל. בשטח נמצאים מאות אלפי אזרחים ישראלים, שהועברו אליו בניגוד למשפט הבינלאומי ולאמנות שישראל חתומה עליהן. במצב הזה, אי אפשר לצפות מחייל שיהיה מסוגל לאכוף את החוק על מתנחלים – על "הצד שלו", כשהם מוקפים בבני "הצד האחר." ואכן, כוחות הבטחון – צה"ל, מג"ב והמשטרה, שבגדה פועלים מכוח צו של צה"ל –  נכשלים במשימה הזו בעקביות. קשה להאשים אותם: המשימה בלתי סבירה עד בלתי אפשרית. אי אפשר להיות גם כוח כובש וגם מגן של אוכלוסיה פולשת, מבלי ליצור מצב של אפרטהייד מצד אחד ופריעת חוק כוללת מצד שני.

בעוד כחודש, ימלאו לכיבוש הישראלי בגדה המערבית 47 שנים. ישראלים נוהגים לתרץ אותו ככיבוש בטחוני. זה, למרבה הצער, הבל. יפן הקיסרית וגרמניה הנאצית נכבשו כיבוש בטחוני; שתיהן, מהגרועות שבמשטרים ההיסטוריים, זכו שוב לעצמאות בתוך שבע שנים. ההתנחלויות הן סיבת הכיבוש. הפיזור שלהן – אריאל היא דוגמא מובהקת – מיועד לוודא שאי אפשר יהיה לסיים את הכיבוש, ומהבחינה הזו הן הצלחה מסחררת. החגיגות המשותפות לצה"ל ולממסד המתנחלים הגיוניות: הם הרי השותפים לאותו המיזם, "מפעל ההתנחלויות," שמוודא שעם כל יום עצמאות, ישראל מתרחקת עוד יותר מעצמאותה, שוקעת עוד יותר בשעבוד של עם אחר – שעבוד שסופו תמיד שהוא מכלה את המשעבד.

הגיעה השעה לשחרור ולעצמאות. מי יתן והחגיגה המשותפת לחטיבת שומרון ולמועצה האזורית שומרון; מי יתן ובעוד שלוש שנים – שנת היובל לכיבוש, שנת שחרור העבדים – כבר יחגגו שם הפלסטינים לבדם, ואנחנו נוכל לשוב ולקרוא את הפסוקים העתיקים: "וקידשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה; יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו."