כשהאבנים עפות מהצד השני

מתנחלים השליכו אבן ועוד אבן בראשו של פלסטיני, ואחר כך גם שחטו את הכבשים שלו. הסיכוי שהם יועמדו לדין על נסיון רצח נמוך משהו

בתחילת חודש מארס, יצא כ., תושב הכפר אל מוע’ייר, למרעה. כפי שקוראי הבלוג כבר ודאי שמו לב, חלק ניכר מהאירועים שהוא מתעד מתרחשים באזורי מרעה: מדובר בחלק קבוע מנסיונם של מתנחלים למנוע מפלסטינים מלעבד את אדמתם או לרעות את צאנם. שטח שבו מפסיקים הפלסטינים להשתמש, כתוצאה מן הטרור שממשלת ישראל במקרה הטוב לא נלחמת בו ובמקרה הרע תומכת בו בשתיקה, הופך תוך זמן לא רב לשטח שעליו השתלטו המתנחלים.

לדברי כ., הוא נתקל בקבוצה של כעשרה אנשים אותם הוא חשב למתנחלים. הם לא היו רעולי פנים, אדם נוסף שנכח במקום, י., ציין כי חלק מן המתנחלים היו חמושים; י. משוכנע שהוא יוכל לזהות אותם.

המתנחלים החלו להשליך אבנים על כ., פגעו בראשו והוא התמוטט. י. ראה אותם מתקרבים לכ. ומשליכים אבן בראשו גם לאחר שנפל. מי שעוקב במשך שנים אחרי אלימות מצד מתנחלים ודאי לא יופתע: בשעתו, ביוני 2005, תקרית כמעט זהה – מתנחלים שהשליכו אבן אחרי אבן בראשו של נער פלסטיני, כשחיילי צה”ל הסמוכים כמעט ולא עושים דבר – עוררה זעזוע, פשוט כי במקום היו צלמים ישראלים ואי אפשר היה להכחיש אותה. אחר כך היא נשכחה. אנחנו תמיד שוכחים.

י. נזעק לעזרתו של כ., משום שחשש כי קיימת סכנה לחייו. כתוצאה מכך, לדבריו, החלו המתנחלים להשליך אבנים גם לעברו. הוא נסוג לאחור, והמתנחלים ניצלו את ההזדמנות כדי להתחיל לגרור את העדר שלו לעבר המאחז הסמוך, עדי עד, שעליו עוד נספר בעתיד. חלק מהכבשים הם העדיפו שלא לגנוב אלא להרוג: אחד המתנחלים הטיח אבן בראשה של כבשה, ואחר שחט כמה כבשים. כמה מן מהכבשים של כ. מתו מדקירה; כמה מהכבשים של י. ספגו אבנים בראש והן בסכנת מוות.

תושבי הכפר הגיעו במהירות למקום, כ. פונה לבית החולים, פרצה תגרה בין הפוגרומצ’קיים ובין התושבים, וכשהגיעה המשטרה למקום המתנחלים ברחו. יש לציין שכשהגיעו צה”ל והמשטרה למקום, הם החלו להפעיל גז מדמיע ואמצעים אחרים לפיזור הפגנות – כנגד הפלסטינים, כמובן. כמה מהם נפגעו.

 לפני כשבוע וחצי רעשה הארץ כאשר שופט צבאי אמיץ, אמיר דהאן, קבע שהשלכת אבנים איננה בהכרח נסיון לרצח. הוא בחר להרשיע את הפלסטינים שהובאו לפניו בסעיף של יידוי אבנים ולא בסעיף המנופח של נסיון לרצח שדרשה הפרקליטות הצבאית. בתגובה, הוא גונה על ידי המח”ט המקומי, שכנראה לא שמע על העקרון של עצמאות מערכת המשפט הצבאית.

 ידוי אבנים בהחלט יכול לסכן חיים. למשל, כאשר אדם שוכב חסר הכרה על הרצפה ובריון מטיח בראשו עוד אבן, בהחלט יש מקום להעמיד אותו לדין על עבירה של נסיון לרצח. אבל זה בסדר: אפשר לסמוך על משטרת ש”י שגם את החקירה הזו היא תצליח למסמס. יש לה נסיון בזה.