כל שקרי עמונה

בחודשים האחרונים תושבי עמונה, יחד עם פוליטיקאים מהימין, מנהלים קמפיין שנועד למנוע את פינוי המאחז הבלתי מורשה, ולהמשיך את גזל הקרקעות של תושבי סילוואד, טייבה ועין יברוד. נזכיר בהזדמנות זו שבג"ץ הורה בפסק דין על פינוי המאחז עד לסוף דצמבר 2016. חשוב שאתם, הציבור, תדעו את האמת, במיוחד לאור ההטעיות הרבות בנושא. להלן כמה מטיעוני הסרק הבולטים ששמענו בתקשורת בתקופה האחרונה (ותשובותינו לטיעונים אלה).

"אין אפילו בעל קרקע שהוא עותר קונקרטי אשר דורש את הבעלות על אדמות עמונה" (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ ניסן סלומינסקי 3.8.16)

האדמות שעליהן קם המאחז והאדמות מסביב הן קרקעות פלסטיניות פרטיות מוסדרות, שרשומות בטאבו. עשרה פלסטינים עתרו לבג"ץ (את שמותיהם תוכלו לראות בעתירה) בדרישה לפנות את המאחז ולאפשר להם לשוב לאדמותיהם. שמותיהם מתנוססים על גבי העתירה, הם התראיינו לתקשורת והם זכו בבג"ץ. יש יותר קונקרטי מזה?

“הקרקעות בעמונה נרכשו מהבעלים הפלסטינים”

את הטענה הזו השמיעו לראשונה המתנחלים עוד בשנות ה-90, אך לא הציגו ראיות לכך. המנהל האזרחי דחה את הטענה הזאת באופן סופי ב-2004 והורה לבצע צווי הריסה בעמונה. בהמשך הציגו תושבי עמונה לבג"ץ מסמכים שנטען כי הם מהווים הוכחה לרכישה של הקרקעות. המשטרה קבעה שחלק מהמסמכים זויפו, בג"ץ הכריע שגם אם אכן נרכשו חלקים קטנים מהקרקעות, לא ניתן להכשיר את הבניה הבלתי חוקית.

במקביל לטענות הרכישה ניסו בתחילה מקימי המאחז לטעון שהמאחז הוקם בשטח צו תפיסה צבאי. בג"ץ קבע בעבר שאסור לבצע תפיסה צבאית לצורך בניית התנחלויות, אך מעבר לכך, עוד בתחילת דרכו של המאחז עמונה קבע היועץ המשפטי בגדה המערבית כי צו התפיסה הצבאי מעולם לא מומש והוא בטל.

"לא גרו פה מעולם ערבים, זה היה הר טרשים קירח" (שרה זיו, תושבת עמונה, "מקור ראשון", 22.1.16)

טענה שחוזרת שוב ושוב היא שמתנחלי עמונה הגיעו למקום נטוש. טענה זו נסתרה בצילומי האוויר שהציג המינהל האזרחי במסגרת תביעה אזרחית שהגישו העותרים נגד המדינה. הצילומים הוכיחו שבעלי האדמות הפלסטינים עיבדו את הקרקע עד לבניית המאחז, ורק לאחר שנמנעה מהם הגישה על ידי הצבא ומפחד המתנחלים הם הפסיקו לעבד אותה. המדינה, יש להזכיר, אולצה בהליך אזרחי לפצות את בעלי הקרקע הפלסטינים על כך שהמאחז עוד לא פונה ועל הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם.
"אף אחד מאתנו לא חשב או ידע שמדובר בקרקע פרטית" (אביחי בוארון, ראש מטה המאבק של עמונה, "ידיעות אחרונות" 15.7.16)

זו טענה משונה, לאור העובדה שהמנהל האזרחי הוציא צווי הפסקת עבודה לכל מבנה בעמונה החל מ-1996, כשהוא מציין שמדובר במבנים שהוקמו על אדמה פרטית. כמו כן, בג"ץ קבע בפסק דינו ב-2005 בהתייחס לתשעת מבני הקבע שנבנו במאחז כי מדובר בבניה על קרקע פלסטינית פרטית.

"כשהגעתי לפני עשר שנים ההבנה הייתה שיש בעיה עם תשעה בתים בלבד, ואחרי שהם נהרסו הבנו שהשאר הם לגיטימיים. אני אדם רציונלי, לא הייתי מקים בית ומוליד ילדים במקום שמוגדר לא חוקי" (אורי גולדברג, תושב עמונה,"ידיעות אחרונות" 15.7.16)

כאמור, לכל הבתים בעמונה הוצאו צווי הריסה ונקבע בפירוש עשר שנים קודם לכן שמדובר בבניה על קרקע פרטית. עמונה אינה עומדת באף אחת מהדרישות להקמת התנחלות בגדה המערבית ולבתים בה מעולם לא ניתנו היתרי בניה. זה, אגב, המצב בכל המאחזים, כך שלכל אדם רציונלי ברור שמדובר במקום בלתי חוקי והטענה שהם לא ידעו זאת היא התממות. בכל מקרה, ההיתממות הזאת אינה רלוונטית כי המדינה התחייבה לפנות את המאחז כולו עוד בשנת 2011 משום שמדובר בבניה בלתי חוקית, ובג”ץ פסק בסוף 2014 שיש לפנות את המאחז תוך שנתיים.

עוד קודם לפסיקת בג"ץ, אגב, מצאו שני דו"חות רשמיים של המדינה – דו"ח שפיגל ודו"ח ששון – שמדובר במאחז שנמצא על קרקע פרטית של פלסטינים.

"קהילה שיושבת תחת גפנה ותאנתה במשך שנים ומישהו פתאום מערער על הבעלות על הקרקע" (שר התשתיות, האנרגיה והמים, יובל שטייניץ (ערוץ 7 20.7.16)

טעות נוספת שמשמיעים מתנגדי פינוי עמונה היא שבעל הקרקעות הפלסטינים "נזכרו פתאום" בבעלות על הקרקע אחרי 20 שנה. האמת כמובן שונה. כבר זמן קצר לאחר שהקרוואנים הראשונים עלו לעמונה בעלי הקרקעות הפלסטינים דרשו שיפונו. הובטח להם אז על ידי המת"ק הישראלי שהבתים מטופלים בנוהל בניה בלתי חוקית שלוקח זמן. ב-1998, כשתושבי סילוואד ביקשו לקיים תפילה על רכס ההר שעליו נבנה המאחז, הובהר להם כי "כל פעולה בלתי חוקית "תטופל על ידי הגורמים המוסמכים".

"מאחורי כל עתירה עומד ארגון שמאל עם אג'נדה" (אביחי בוארון, ראש מטה המאבק של עמונה ותושב המאחז, ערוץ 7 17.7.15)

מאחורי כל עתירה לבג"ץ עומדים בעלי קרקעות פלסטינים, שנעזרים בארגוני זכויות אדם כדי להגן על הזכויות שלהם. מאחורי בניית המאחזים הבלתי חוקיים עומד מנגנון שלם שפועל כדי לנשל את הפלסטינים מאדמותיהם, בסיוע מועצות מקומיות, אמנה, צה"ל, עמותת מועצת יש"ע, החטיבה להתיישבות, פוליטיקאים ומשרד ממשלה. מישהו אמר אג'נדה?

"זה הרס לשמו. אחרי שיחריבו את המקום הערבי הזה ייקח את האדמה משם?" (ראש ישיבות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, ערוץ 7 18.5.16)

איברהים גע'מה, תושב עין יברוד, מבעלי הקרקעות שעתרו לפינוי עמונה, אמר לאחרונה בראיון לאתר וואלה!: "קודם כל, ארצה לקחת את הילדים שלי לראות את האדמה שלנו. הם היו קטנים כשזה קרה, והם שכחו אותה. אם אתה לא בקשר עם משהו שאתה אוהב, אתה עלול לשכוח אותו. אני רוצה לחדש את האהבה ואת הקשר שלהם לאדמה שלנו". מאז הקמת עמונה לא יכלו בעלי האדמות לשוב אליהן, משום שהצבא מנע זאת. עם פינוי המאחז, אנו מקווים, הם יוכלו לקבל שוב את אדמותיהם ולהשתמש בהן כראות עיניהם.

המדינה מימנה את עמונה.

אין ויכוח. משרד השיכון, מצא דו"ח ששון (עמ' 152), העביר כספים למועצה האזורית מטה בנימין, כדי לממן בניה של תשתיות בעמונה, בזמן שהיה ידוע כי מדובר בבניה בלתי חוקית. במקביל, המינהל האזרחי פעל לפנות את המאחז. ראוי לבחון אם יש מקום לנקוט בצעדים נגד גורמי שלטון שהעבירו כספים שלא כדין לידי פולשים לאדמות פרטיות, אך לא צריכה להיות לכך כל השלכה על ההחלטה לפנות את המאחז.

"רובן המוחלט של קרקעות עמונה מוגדרות נכסי נפקדים, כלומר קרקעות ללא בעלים שאפשר לזהות. יתרה מכך, השמות הרשומים על רוב החלקות לא היו מוכרים גם לאחר מלחמת ששת הימים", (יהודה יפרח, הפרשן המשפטי של "מקור ראשון" ותושב עמונה לשעבר, "מקור ראשון" 4.7.16)

כאמור, כל האדמות שעליהן ממוקם כעת מאחז עמונה הן אדמות פרטיות מוסדרות הרשומות בטאבו. ניסיון נוסף של מתנחלי עמונה להורות למנהל האזרחי להכריז על האדמות כנכסי נפקדים ולהעבירם לידיהם נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ב-2016.

במילים פשוטות: לא מדובר בנכסי נפקדים, וכאמור חלק מהבעלים הקונקרטיים של האדמות עתרו לבג"ץ בדרישה לפינוי המאחז שהוקם על אדמתם. גם הכוונה לבצע הכרזה על אדמות הסמוכות לאלה שעליהן ממוקמים מבני המאחז כנכסים נטושים התבררה כפעולה בלתי מבוססת – שכן לאדמות אלה יש בעלים בשר ודם.