כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל

עונת המסיק חלפה, וכמדי שנה, היא גררה אלימות של אזרחים יהודים כנגד מוסקים פלסטינים

בית תבנה, ולא תשב בו;

כרם תיטע, ולא תחללנו;

שורך טבוח לעיניך, ולא תאכל ממנו;

חמורך גזול מלפניך, ולא ישוב לך;

צאנך נתונות לאויביך, ואין לך מושיע;

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר,

ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום,

ואין לאל ידך;

פרי אדמתך וכל יגיעך

יאכל עם אשר לא ידעת;

והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים,

והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה.

(פרשת הקללה, דברים כח’)

התבוננו בסרטון הזה. הוא קצר, אני מבטיח.

מה שאתם רואים בו פשוט למדי. מכונית ישראלית, עם מספר צהוב, נעה במתינות על הכביש המוביל להתנחלות יצהר. מאחוריה קשורה אתון, והמכונית נוסעת במהירות שתאפשר לה ללכת אחריה.

האתון שייכת לפלסטיני, מ’, תושב הכפר בורין, כפר שנמצא תחת התקפות תכופות מצד אזרחים ישראלים שמגיעים, לעתים קרובות, מיצהר. בסוף חודש אוקטובר, יצאו מ’ ובני משפחתו אל אדמות המסיק, יחד עם האתון. מ’ קשר אותה במקום שבו יש די עשב כדי שתוכל לאכול, והלך לעבוד. אחר הצהרים, כשסיימו לעבוד, רצה מ’ להעמיס את השקים על האתון, וגילה שהיא נעלמה, יחד עם החבל שבו נקשרה. הוא חיפש אותה, וראה זוג אזרחים ישראלים קושרים אותה לרכב ונוסעים לכיוון יצהר.

זו לא הפעם הראשונה שהבלוג הזה מתעד גניבת בהמות עבודה של פלסטינים על ידי אזרחים ישראלים: כבר תיעדנו את החזרתו של חמור, שנגנב על ידי מתנחלים שלקחו אותו לתפוח. אלו אירועים תדירים; מה שנדיר בהם הוא תיעוד מצולם.

במהלך עונת המסיק של 2014, תיעדו תחקירני יש דין 16 מקרים שונים של התנכלות למסיק או למוסקים, ביניהם גניבת האתון שתועדה למעלה, ואף מקרים חמורים יותר, כמו שני מקרים של תקיפת משפחת איכרים בזמן המסיק. השיטה חוזרת על עצמה: גניבה של יבול, עקירת עצים, או הצתה שלהם. למעלה מ-200 עצי זית נכרתו או נעקרו בסך הכל במהלך פרעות מסיק 2014; מספר העצים שהיבול שלהם נגנב גדול משמעותית יותר.

מה קורה בתקופת המסיק? די פשוט. חקלאים פלסטינים, שאדמותיהם נמצאות סמוך להתנחלויות או מאחזים, מנועים ברוב ימי השנה מלהגיע אליהן. בימי המסיק, הםמקבלים אישור להכנס לאדמות הללו. כתוצאה מכך, אזרחים ישראלים המתגוררים בגדה, שפועלים דרך קבע למען השתלטות על עוד אדמות, מגבירים את ההתנכלויות שלהם לפלסטינים בתקופה הזו. המטרה פשוטה: לשכנע את הפלסטינים שכל העמל והסבל שבהצמדות לאדמות שלהם לא שווים את זה. אתם סובלים, אומרים להם הבריונים, אבל יבול לא ייצא לכם מזה: כרם תיטע, ולא תחללנו; כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל. במספר מקרים, למרות נוכחות של חיילי צה”ל שאמורים להגן על המוסקים – והפעם, יש לציין,  בהצלחה רבה יותר מבשנים קודמות – הותקפו המוסקים על ידי אזרחים ישראלים.

אנחנו מדברים כאן, צריך להזכיר, על פרנסתם של אלפי אנשים. בשיעור גבוה מהנפגעים – שעומד על כשליש מהמקרים שתיעדנו –  נרשם סירוב להגיש תלונה. ואי אפשר להאשים אותם: כפי שהראה דף הנתונים שפרסמנו בשבוע שעבר, שיעור הכשלון בחקירה של משטרת ש”י בחקירת פגיעה בעצי זית חריף במיוחד, ועומד על 96.5%.

אגב, אמרתי “חקלאים פלסטינים מקבלים אישור להכנס לאדמות”? או שלא. בשורה ארוכה של מקרים, במיוחד סביב יצהר, עוכבו האישורים למסיק בקרבת ההתנחלות עד לסוף עונת המסיק ממש, לעתים בתואנה של העדר כוחות בשל המצב הבטחוני. כאן המקום להזכיר שוב שצה”ל הוא הניצב בנעלי הריבון ושהוא האחראי להגנה על הפלסטינים ורכושם – ושחובה זו הופכת לחזקה יותר כאשר הצבא מונע מן התושבים להגיע לאדמותיהם, כפי שהוא עושה במשך השנה. אם צה”ל מתקשה בכך, כפי שהוא טוען, אז שיגייס מילואים: הגנה על הפלסטינים היא לא לוקסוס, אלא המשימה החוקית העיקרית שלו בגדה המערבית. ואם הוא יתעקש לשכוח, נזכיר לו.