כל הקומדיה כולה

מתנחלים זורקים אבנים ליד ההתנחלות יצהר.
צילום: AP

התפרעות סמוך ליצהר מדגימה, באירוע קצר אחד, את כל מהות הכיבוש הישראלי

ב-25 באפריל 2013, עמד ראיד מחמוד אחמד צבאח בביתו אשר בכפר עוריף, כשהבחין בשלושה אזרחים ישראלים, רעולי פנים, יורדים לעבר ביתו מכיוון ההתנחלות יצהר. זמן קצר לאחר מכן הצטרף אל הרעולים רכב בטחון של ההתנחלות, ממנו יצא אדם שצבאח זיהה כאיש בטחון של ההתנחלות. אל הקבוצה הצטרפו כעבור כמה דקות שני כלי רכב של צה"ל, שפלטו חיילים. החוליה של רעולי הפנים תוגברה על ידי רעולי פנים נוספים, שגם הם הגיעו מכיוון יצהר, ויחדיו החלו רעולי הפנים להשליך אבנים על ביתו של צבאח ועל בתיהם של שכניו, כמו גם לעקור ולשבור שתילים באזור. החיילים הישראלים, כמו גם איש הבטחון, עמדו שם בחוסר מעש, מבלי שהם טורחים להפסיק את ההתפרעות. צעירי הכפר עוריף התכנסו להגן על עצמם ועל רכושם, ואז נכנס הצבא לפעולה. כוחות גדולים של צה"ל ומג"ב הגיעו למקום, והתחילו לתקוף בגז מדמיע – את הפלסטינים, כמובן. צבאח ספר לאחר מכן שבעה רימוני גז בחצר ביתו. הפורעים ניצלו את ההזדמנות כדי לחמוק, בחסות מסך הגז, חזרה הביתה. למותר לציין שאיש מהם לא נעצר.

יצהר היא אחת הידועות לשמצה ביותר מבין ההתנחלויות: מזכירות ההתנחלות התפטרה לאחרונה מתפקידה לאחר שהמתנחלים החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם צה"ל, ולמנות נאשם בעבירות חמורות, בועז אלברט, לנציגם מול הצבא. באוגוסט האחרון, מנעו מתנחלי יצהר את כניסתם של עובדים דרוזים להתנחלות, וגם אז בחר הצבא להתקפל ולהציב במקומם עובדים יהודים. ביצהר יושבת ישיבת "עוד יוסף חי," שרבנים שלה הוציאו את ספר ההנחיות לרצח לא יהודים, "תורת המלך." תלמידי הישיבה הם גם המפעילים את "הקול היהודי," שפרסם בשעתו מאמר של יוסי אליצור – אחד מכותבי "תורת המלך" – שבו פירט את עקרונות "ערבות הדדית," השם שבשעתו העניקו המתנחלים לפעולות הטרור של "תג מחיר." מערכת הבטחון מייחסת למספר תושבי יצהר מעורבות בשורה של פעולות "תג מחיר", ובפעולות הטרור היומיומי נגד פלסטינים.

אז היתה ההתפרעות הרגילה ושיתוף הפעולה הרגיל של הצבא עם הפורעים. לזה כבר התרגלנו. זה היה רק החלק הראשון בקומדיה. למרשנו, צבאח, יש חוש הומור, אז הוא הגיש תלונה למצ"ח על התנהלותם של החיילים, ולתלונה למשטרה על המתנחלים ואיש הבטחון. יש לציין שזו התלונה השניה שלו: שלושה חודשים קודם לכן, הגיש צבאח תלונה על עוד התפרעות של מתנחלים.

מה עשתה המשטרה עם התלונה של צבאח? כלום. כמו התלונה הראשונה שלו, גם את זו בחרה המשטרה לסגור בעילת "עבריין לא נודע." אף שצבאח הגיש לה גם סרטון וידאו שבו נראה איש הבטחון יורד מהרכב ליד רעולי הפנים, כלל פעולות החקירה של משטרת ש"י כללו גביית עדות מצבאח וצפיה בסרטון שלו.

היו לא מעט דברים, כפי שמציינות עורכות הדין אנו לוסקי ונועה עמרמי, שהמשטרה יכלה לעשות. היא יכלה לחקור את שכניו של צבאח; כפי שהוא ציין בעדותו, גם הם הותקפו. היא לא עשתה זאת. היא יכלה לחקור את איש הבטחון, אבל היא הסתפקה בשאלה קצרה בנושא, וזה ענה לה שהוא "לא זוכר" אירוע כזה.

המשטרה יכלה למצוא את החיילים, שהפלסטינים העידו כי בעת האירוע נראו משוחחים עם הפורעים, ולחקור אותם – אבל היא לא טרחה לברר מי הם היו. בכתב יד, כתב שוטר על מזכר שהוא שאל את מש"ק יצהר האם הוא יכול לזהות את המתפרעים – אבל השוטר לא טרח אפילו לתעד את תשובתו של המש"ק.

ככה זה נראה. קודם כל מקימים התנחלות, אחר כך מניחים לה להפוך לבסיס של תקיפות כנגד ישובי הסביבה, כשהצבא לא מונע את ההתפרעויות אלא מספק להן מחסה; אחר כך באה המשטרה ומחסלת את החקירה. לשממה הזו קוראים בגדה המערבית בשם "שלטון חוק."

נזכיר שוב: תושבי הגדה הם אזרחים מוגנים על פי אמנות ז'נבה והחלטות בג"צ. כשהצבא והמשטרה נמנעים מלספק להם הגנה, הם מועלים בחובתם הבסיסית. ראוי לצטט את דבריהן של עו"ד לוסקי ועמרמי, בערר שהגישו על החלטת המשטרה לסגור את התיק:

"עוד נבקש להזכירך כי על פי הדין הישראלי כמו גם הדין הבינלאומי, חלות על המפקד הצבאי ועל המשטרה באזור חובות אקטיביות שנועדו להבטיח את מימוש זכויות התושבים הפלסטינים והגנה עליהם. מכאן כי מרשנו זכאי להגנה מלאה מידי משטרת מחוז ש"י כפי שהורה המפקד הצבאי באזור, קל וחומר כאשר אין מדובר בפגיעה חד פעמית [ראה "צו בדבר כוחות משטרה הפועלים בשיתוף עם צה"ל (אזור הגדה המערבית) (מס' 52) תשכ"ז 1967" המקנה לשוטרים המשרתים בגדה המערבית את הסמכויות הנתונות לכל חייל בשטחים הכבושים, וכן בג"צ 4764/04 רופאים לזכויות אדם ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה, פ"ד נח(5) 385, בעמ' 393-394]. חובה זו הופרה באופן בוטה במקרה זה עם מחדלם של חיילי צה"ל וגורמי הביטחון מטעם המאחז אשר עמדו מנגד ולא הפסיקו את האלימות שננקטה ע"י תושביו למרות שנכחו במקום בזמן אמת. חובה זו הופרה פעם נוספת עת הוחלט לסגור את תיק החקירה מבלי לחקור את הנושא עד תום."

ישראל צריכה לבחור לאיזה עולם היא רוצה להשתייך: לזה שמבצע תיקון עולם בהתבסס על שלטון החוק והמשפט הבינלאומי, או לאומות פורעות החוק. אף שהשאלה הזו מעולם לא הוצבה בפני אזרחי ישראל, פעולותיה של המדינה בגדה מספקות לה תשובה הולמת.