כך נראים השבבים

חיילי צה"ל ממררים את חייהם של תושבי קדום, ועל הדרך מרעילים בגז CS תינוק בן חודשיים

לכוחות הבטחון יש בעיה עם הכפר קדום. לא ברור מהי, אולי זו ההפגנה השבועית במקום, אבל ברור שהם החליטו ללמד את הכפר לקח. במקום מסתובב קצין מסתורי, שעל פי עדויות התושבים קורא לעצמו קפטן צברי ושאומר להם שהוא יבוא ללמד אותם לקח. חלק מהתושבים חושדים שהוא רכז שב"כ.

תהא השתייכותו הארגונית של צברי אשר תהא, את ההבטחה שלו הוא מקיים. ההפגנות בימי שישי מפוזרות ביד ברזל, ומעבר לכך מדווחים התושבים על התקפות חוזרות ונשנות על הכפר גם בימים שאינם ימי הפגנה. ההתקפות הללו כוללות השלכה של רימוני הלם ורימוני גז CS, הגרסה החריפה יותר של גז מדמיע.

במקרה שכבר הגיע לתקשורת – כמובן, במסגרת החשש התועלתני שעוד הרוג של צה"ל יגדיש את הסאה ויבשל לנו אינתיפאדה – נהרג קשיש מקדום, סעיד גאסר נסאר עלי בן 85, לאחר ששאף גז שחדר לביתו לאחר הפגנה בכפר. הרופא שטיפל בו התקשה לתת לו את הטיפול המיטבי, משום שגם הוא עצמו נחנק מגז. נאמר שוב: האיש נחנק בביתו, ומת לאחר מכן בבית החולים. לא בעת הפגנה. בביתו.

שלושה שבועות לפני מותו של עלי, התעורר מ', תושב הכפר, בסביבות אחת בלילה. אחיו הזהיר אותו שהצבא פושט על הכפר, ושיש לסגור את כל החלונות. זמן קצר לאחר מכן, על אף שחשב שסגר את החלונות, חדר גז לבית. הראשון שחש בו היה א', בן השבע, שהחל לצרוח שהוא לא מצליח לנשום. אחר כך החל ר', בן הארבע, להתלונן שהוא חש רע. הגז חדר דרך חלון השירותים הסמוכים לחדר הילדים, שנשכח.

אשתו של מ' היתה בחדר השינה כשהיא מחזיקה את ח', תינוק בן חודשיים, בזרועותיה, כשהגז הגיע גם לשם. גם היא התקשתה לנשום. מ' הבחין שח' מכחיל ומקיא. הוא הזעיק אמבולנס, והגיע אל רופא הכפר – אותו רופא ששבועות אחר כך, תחת התקפת גז, יתקשה לטפל במנוח עלי. הרופא העניק לו זריקה וחיבר אותו לחמצן, ומיד לאחר מכן הוא פונה לבית החולים בקלקיליה. הרופאים אמרו להוריו שמצבו של ח' קריטי. למרבה השמחה, בבוקר מצבו הוטב באופן ניכר.

שום דבר שתשמעו עליו בחדשות. אף אחד לא מת. רק שני ילדים ותינוק, שהורעלו בגז מדמיע בשלוות בתיהם. ככה עושים כיבוש: הוא מצריך טרור, וטרור יעיל מצריך את הידיעה שאין מקום מוגן, שגם שלוות חדר הילדים יכולה להיות מופרת בכל רגע על ידי ענן חומר צורב ומחניק. אל תפנו את מבטיכם, יקירי: אלה המעשים שאנחנו מממנים. כך נראים השבבים שעפים כשהעצים נחטבים. כך נראית הביצה השבורה שבלעדיה אי אפשר להכין חביתה, וכל אחת מהקלישאות האחרות שאנחנו מספרים לעצמנו כשאנחנו אומרים שאין מה לעשות. אולי אפשר להתחיל מאי חניקת תינוקות בגז?

אל דאגה: אף חייל צה"ל לא ייפגע כתוצאה מתלונות שהוגשו בעקבות אירועים כגון אלה. כפי שמעיד המקרה של ג'וואהר אבו רחמה, שמתה לאחר שאיפת גז לפני שלוש שנים ושאנו עדיין מנהלים מאבק משפטי כדי שצה"ל יואיל לפתוח בחקירה (!) של מקרה המוות שלה, לחיילים אין מה לחשוש. הם מכוסים. במקרה שלנו, האב מ' לא מתכוון להגיש תלונה. הרטוריקה של "הצבא המוסרי בעולם" לא שכנעה אותו. הוא יודע שאין טעם במאמץ ובכאב הלב. ולך תדע, אולי אם תגיש תלונה גם יתנכלו לך. אז למה? מוטב להבריח את החלונות היטב. אולי בפעם הבאה, זה לא יהיה התינוק שלך.