ביום שישי ה-28.6.2016 בשעות הצהריים, סמוך לעמדת שמירה צבאית (פילבוקס) הממוקמת בקרבת כביש 60, חייל ירה באיאד זכריא מוחמד חאמד והרג אותו. חאמד, בן 36 מסילוואד, היה לפי עדויות מכריו אדם בתפקוד מוגבל, אב לשני ילדים קטנים, ועבד בבניין. לפי תחקיר בצלם, במועד האירוע הוא ביקש להגיע למסגד בכפר הסמוך יברוד (הנמצא מעברו השני של כביש 60). מעדותו של אדם שהיה בקרבת מקום עלה שחאמד התקרב למגדל השמירה, הסתובב לידו בבלבול, וככל הנראה ביקש לחצות את גדר התיל הסמוכה אליו החוסמת את המעבר ליברוד.

בעקבות האירוע נפתחה חקירת מצ"ח באופן מיידי (להרחבה על מדיניות החקירות הצבאית בנוגע למקרי הרג ראו: דף נתונים, נובמבר 2019, פרק ד). החקירה הסתיימה כעבור שלושה חודשים, אולם הטיפול בתיק התעכב עוד למעלה משנה עד שב-20.2.2018 החליטה הפרקליטות הצבאית לסגור את תיק החקירה ללא העמדה לדין של החייל היורה. חלפו עוד שמונה חודשים עד שהצבא נענה לבקשת יש דין, המייצג את משפחתו של חאמד, לצלם את חומר החקירה. ב-24.3.2019 הגיש יש דין ערר לתובע הצבאי הראשי על ההחלטה לסגור את תיק החקירה ודרש להעמיד לדין את החייל היורה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

מחומר החקירה עלה שמפקד עמדת השמירה, סמ"ר מ', וחייל נוסף, היו בדרכם לכיוון מגדל השמירה לאחר סיור באזור כשראו גבר רץ לעבר העמדה, בה שהה באותו זמן חייל נוסף. הם צעקו אליו בערבית ובעברית שיעצור ומשלא נענו, סמ"ר מ' ירה חמישה כדורים באוויר. חאמד הסתובב בעקבות הירי והחל לרוץ לכיוון סילוואד; סמ"ר מ' ירה כדור נוסף לכיוון רגליו בעודו ממשיך לברוח – מתרחק מהחיילים ומהמגדל; בשלב זה, סמ"ר מ' ירה לעברו יריה נוספת ממרחק של כ-25 מטרים, הכדור פגע בגבו והרג אותו. סמ"ר מ' טען שירה לעבר רגליו של חאמד, אולם בשל העובדה שהאחרון רץ בעליה, "יכולת הדיוק יורדת" (הקטעים מהעדויות מובאים מתוך הערר שהוגש על ידי יש דין על סגירת התיק).

חאמד נורה בגבו. הוא לא נענה לקריאות החיילים לעצור אך גם לא היווה סכנה בעודו מתרחק מהם. לפיכך, הירי בו היה מנוגד להוראות הפתיחה באש, הקובעות כי "אין לפתוח באש לעבר אדם המסרב לדרישה לעצור ונמלט, אלא אם כן הוא חשוד בביצוע פשע מסוכן," וגם כי אין לירות לעבר הרגליים אם לא ניתן לבצע ירי מדויק (כפי שאכן קרה באירוע זה). זאת ועוד, בזמן האירוע הייתה בתוקף הוראה לפיה "נוהל מעצר חשוד" צריך להסתיים בירי באוויר, ללא ירי לכיוון רגליים, למעט במקרים שבהם החיילים נתונים לסכנה ברורה ומיידית או שיש בקרבת מקום אזרחים שעלולים להיפגע.

בעדות שמסר למצ"ח, סמ"ר מ' טען שחשד בחאמד כשירה בו, "אני הייתי בטוח […] שהוא פגע כבר [הכוונה לפגיעה בחייל בעמדת השמירה] או שבניסיון [לפגוע] בגלל עצם הריצה לפילבוקס, בגלל שעשיתי נוהל מעצר חשוד ארוך והוא לא עצר". כלומר, מ' ירה באדם בשל השערות שהתבססו בעיקר על הריצה של אותו אדם ועל אי הציות שלו, ולא בשל חשד מבוסס על עובדות. חאמד לא החזיק נשק חם או קר ומ' לא שמע צעקות לעזרה מכיוון עמדת השמירה.

מפקדיו של החייל היורה הודו שהירי היה שגוי וחלקם אף קבעו במפורש כי סמ"ר מ' פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש שהיו בתוקף באותו הזמן. למרות זאת, הם בחרו לגלות הבנה להתנהלותו ולגבות אותה, תוך הפגנת זלזול עמוק בחיי אדם.

כך למשל, מפקד החטיבה, אלוף משנה י' הודה כי הירי היווה "חריגה" מהוראות הפתיחה ושהיה ניתן לפעול אחרת. עם זאת, לדבריו סמ"ר מ' היה "בתוך מתחם הסביר בעיני כמפקד" ומסכם כי "על אף התקלות והשגיאות שציינתי, אני כמפקד מגבה אותו." סגן משנה ש' הודה כי בהתאם להוראות הפתיחה באש "באופן עקרוני מ' לא היה צריך לירות" אולם הוסיף ש"בהתחשב במורכבות של המצב […] אני בהחלט יכול להבין את הדרך שבה בחר לפעול".

בדומה לכך, גם מערכת אכיפת החוק הצבאית הגנה על מ' ועל התנהלותו. ב-21.7.2019 הודיעה התביעה הצבאית הראשית ליש דין על החלטה לדחות את הערר ולא להעמיד לדין את החייל היורה כלל, גם לא באישום חמור פחות מזה שהתבקש בערר. בהודעת הדחייה נטען שהירי היה מוצדק משום שראייתו של חאמד כחשוד בפשע מסוכן הייתה סבירה.  זאת, לאור שילוב של נסיבות, בהן הימצאו של חאמד במקום שבו בדרך כלל לא נמצאים פלסטינים; העובדה שהוא חצה גדר תיל ומכשול ורץ לכיוון עמדת השמירה, סירב לעצור לאחר ירי האזהרה, והתקרב לעמדה; והעובדה שלחיילים נמסרה בשלב מוקדם יותר התרעה מפני "חדירת מחבלים מהכפר לעמדה".

ההחלטה שלא להעמיד לדין את מ', כמו הגיבוי שמפקדיו העניקו להתנהלותו לאחר האירוע, שופכות אור על המדיניות הצבאית בנוגע להרג של פלסטינים בגדה המערבית. תחת מדיניות זו, הסיכוי שחייל שירה והרג פלסטיני ייחקר הוא נמוך, והסיכוי שאותו חייל או מפקדיו יועמדו לדין הוא אפסי (לנתונים על הטיפול של מערכת אכיפת החוק במקרי מוות של פלסטינים ראו גם דף נתונים, יולי 2013). נראה שלשיטתה של מערכת אכיפת החוק הצבאית כמעט אין מקרה שבו ירי בפלסטיני לא יחשב לכזה שנמצא במתחם הסביר, כל עוד שהחייל היורה יצדיק את פעולתו בחשש סובייקטיבי מפני פגיעה. בהתחשב בעובדה שחיילים בגדה המערבית מבצעים כל העת משימות בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, המשמעות של מדיניות זו היא הפקרה של גברים, נשים וילדים לסיכון מתמיד של פציעה או מוות, המתגבר בכל מקרה שבו הם מתנהגים באופן שיכול לעורר חשד.