אחד מחכמי יוון הקדומים לעג, על פי האגדה, למחוקק האתונאי סולון על החוקה והחוקים שכתב, כשהוא מסביר לו שהחוקים הם כמו רשתות דגים: הם יעצרו את הדגים החלשים, אבל החזקים פשוט יקרעו אותם לגזרים.
אז עכשיו הממשלה אומרת שהיא מתכוונת לבנות בתים למתנחלים פרטיים לגמרי על שטחים שהתואנה היחידה להחרמתם, לפני 35 שנים, היתה בטחונית. אפשר, כמובן, לדבר על כך שההכרזה הזו היא עוד אצבע בעינו של ממשל אובמה, כחודש לפני הגעתו של אובמה עצמו לישראל, אבל זה לא כל הסיפור.
קודם כל, בפעם הבאה שהמדינה מחרימה אדמה או מבנה, בטענה שהוא הכרחי לצרכי "בטחון", צריך להטיל בכך ספק. בהחלט יתכן שמטרת ההחרמה היא להעביר את האדמה מידיים פרטיות פלסטיניות לידיים פרטיות יהודיות בלי הצורך בעוגמת הנפש שבתשלום עבור האדמה. אחרי הכל, אם באדמות שהוחרמו באזור אלון מורה היה צורך בטחוני אמיתי, הרי שאחת משתיים: או שלא היו משתמשים בהן כדי להושיב בהן אזרחים – היעלה על הדעת להשתמש באזרחים כמגנים אנושיים על מתקן צבאי? – או, שאם פקע הצורך הצבאי באדמות הללו, הן היו מוחזרות לבעליהן בתוספת פיצוי. מכך שלא זה ולא זה קרו, אפשר לומר ברמה גבוהה של בטחון שמעולם לא היה כל צורך צבאי של ממש בהחרמת האדמות.
שנית, המדינה הולכת, ברמה גבוהה של בטחון, לתבוסה בבג"צ. הרי כמעט ברור שיוגש בג"צ, והפסיקה בבג"צ בנושא כבר מוכרת. אז או שהמדינה חושבת שהיא תוכל לשכנע את שופטי הבג"צ לשנות פסיקה בת 35 שנים, ולכרסם בשאריות ההגנה המועטה שיש לפלסטינים בשטחים, או שהיא פשוט מתכוונת להתעלם מפסיקת שופטי בג"צ.
המשחק של המדינה, ראוי לציון, הוא כפול. אם בג"צ לא יתערב, ויסרס בכך את פסיקותיו שלו, הממשלה תציג את זה כנצחון. אם בג"צ יתערב, הממשלה תוכל לומר למתנחלים "ניסינו, השופטים הרשעים לא נתנו, אנחנו צריכים יותר כוח כדי לאכלס את בית המשפט באנשים שחושבים כמוכם."
אלא שכמובן, זה לא המצב. הסיבה היחידה שבג"צ בכלל דן בשאלות שקשורות לכיבוש היא החלטה של היועץ הממשלתי לממשלה, מאיר שמגר, שהחליט כך לפני כארבעים שנים (מבחינה זו, הראיון עם שמגר בסרט "שלטון החוק" הוא מהמרתקים שבסרט). זו לא החלטת ממשלה, שלא לדבר החלטת כנסת; זו החלטה של דרג פקידותי שפשוט מאד נוחה לממשלה. אילו רצה הימין בישראל לסגור את העתירות לבג"צ בפני תושבי השטחים, הוא היה עושה את זה בהצעת חוק פשוטה, שלשונה "לא ידון בג"צ בעתירות של תושבי אזורים מחוץ לישראל שאינם בעלי מעמד תושב או אזרח בישראל." וחסל סדר פיקוח של בג"צ על השטחים. בהתחשב במספר הפעמים הזעום שבו הוא טורח להתערב, כנראה שרק עורכי הדין ישימו לב.
אבל ממשלות הימין לא עושות זאת. למה? הרי אין חובת קוורום בכנסת. הצעת חוק כזו אפשר לארגן בקלות ולהעביר בקלות רבה עוד יותר. להצעה, אחרי הכל, צריך להיות רוב. אז למה לא?
כי המצב הנוכחי, שבו בג"צ הוא נוכח-נפקד, הוא המצב האידיאלי מבחינת הממשלה. לכאורה, יש לנו פיקוח משפטי על הכיבוש; בפועל אין כזה. לכאורה, לכל מהלך כמעט – מהחרמת אדמות ועד לגירושם של 400 חשודים ללא משפט – יש גושפנקא חוקית; בפועל זו חותמת גומי, שאולי מתייסרת לפני שהיא מקבלת "מידע סודי" כנגד עצירים (אותו סוג מידע בדיוק שפסל, נזכיר, את ההליכים נגד דרייפוס, משום שמידע כזה קל כל כך לזייף), אבל בסופו של דבר מקבלת אותו. בלי בג"צ, בלי היכולת של ממשלת ישראל לטעון שהכל בסדר ויש לנו אישור כשרות, סביר להניח שהכיבוש היה מתמוטט מהר יותר.
ואם בג"צ יפסול, בינתיים, את בניית הדירות בבית אל, הוא יציל – לא בפעם הראשונה – את ממשלת ישראל מהתמודדות עם תוצאות פעולותיה. אין להניח שהדבר יגרום לממשלה להתייחס אליו באהדה: היא תמשיך לנפנף בבית המשפט בחו"ל ולתקוף אותו בישראל.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור