הבוקר בוצע, שוב, פוגרום "תג מחיר" בכפר הפלסטיני יאסוף. בטמקא ציטטו את דברי התושבים כשהם מכנים אותם "טענות." ובכן, הנה צילום שמוכיח שמדובר לא רק ב"טענות."

אם השם יאסוף מוכר לכם במעומעם, זה כנראה משום שבשנת 2009 הוא הפך למטרה לפעולת תג מחיר הידועה מכולן, הצתת המסגד של הכפר. מעניין להתעכב על תגובת מועצת שומרון אז: היא הגדירה את הפעולה כ"מעשה של תמהונים או פרובוקציה," והוסיפה בהתחסדות שהיא מצפה שהמשטרה תמצא את האחראים. זה היה כשנתיים לפני ששחר גינוסר מידיעות אחרונות טען בכתבת תחקיר שפרסם  שמועצת שומרון עמדה מאחורי מדיניות "תג מחיר" ואף מימנה אותה. אנשי "תג מחיר" הם הזרוע הצבאית של ממסד המתנחלים, הם הבריונים שבהם הם משתמשים כאשר הם רוצים לבצע פעולות שצריך להתכחש להן. פעולות תג מחיר הפכו למשהו כל כך יומיומי, שכבר כמעט לא מדווחים עליו. פעם הם פתחו את מהדורות החדשות; היום הן בקושי מבזק.

הבחירה ביאסוף כיעד חוזר ונשנה של פוגרומי "תג מחיר" מובנת יותר, כשקולטים שהכפר נמצא כעת באמצע תהליך של השתלטות על אדמותיו מצד המתנחלים, בסיוע נדיב של צה"ל. הכפר מעז להלחם על זכויותיו, אז מפעילים כלפיו קצת טרור. שיידע שהוא מסתבך לא רק עם הזרוע הצבאית של ישראל אלא גם עם הזרוע הצבאית של המתנחלים, שיש לה הרבה פחות מעצורים.

בדצמבר 2010 עתרו תושבי הכפר יאסוף לבג"צ באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד, שלומי זכריה, אבישר לב ומוחמד שקייר מהצוות המשפטי של "יש דין", כנגד הצבא והמנהל האזרחי, בדרישה שיאפשרו להם גישה לאדמות הכפר. מאז תחילת 2001, מנעו כוחות הצבא גישה של תושבי הכפר לאלפי דונמים מאדמותיו. על אדמות אלה הוקם מאוחר יותר המאחז "תפוח מערב", מאחז בלתי חוקי אפילו אליבא דממשלת ישראל. "תפוח מערב" חסם את הגישה של תושבי יאסוף לאדמותיהם, כפי שעשתה גם דרך הגישה שנסללה, שלא כחוק, בין תפוח – התנחלות שהוקמה על ידי תומכי כהנא, ובה נבנתה ישיבת "הרעיון היהודי" שלו – ובין "תפוח מערב." המועצה המקומית שאחראית על ההתנחלות והמאחז? זו המועצה המקומית שומרון.

תחילה מנעו המתנחלים מהתושבים גישה לאדמותיהם באלימות הרגילה, ואחר כך התערב צה"ל, בנה שער שלעולם אינו פתוח במקום, ובכך הפך את מה שהיה השתלטות פרועה ובלתי חוקית על אדמות למשהו שיש לו גושפנקא רשמית. מאוחר יותר, הוציא הצבא צו שטח צבאי סגור על חלקים גדולים מהשטח, ומנע בכך רשמית גישה של תושבי הכפר למה שאיש איננו חולק שהוא אדמתם, שעליה פרנסתם.

כשנערך כשנתיים לאחר העתירה, בנובמבר 2012, דיון ראשון בה – היי, אלה בסך הכל פלסטינים גזולים, שום דבר לא בוער – ובו מתחו השופטים ביקורת נוקבת על התנהלות הצבא והמנהל האזרחי. השופטת נאור אמרה ש"האיזונים פה נובעים קודם כל מנקודת המוצא, שהם זכאים להגיע לאדמותיהם, כל שיש פורעי חוק, תפקיד המפקד הצבאי הוא לטפל בהם. תפקידו הוא להבטיח את הגישה, ואם יש פורעי חוק לטפל בהם. כל מי שנוקט באלימות – המדינה צריכה לטפל בו. תפקידה של המדינה לעשות סדר."

אז עד שהמדינה תעשה סדר, מה שהיא מאד לא רוצה לעשות כשמדובר ביהודים, הטרוריסטים שגרים במועצה האזורית שומרון מנסים להבהיר לעותרים נגדם שהם מסתבכים עם האנשים הלא נכונים. למזלנו, הם לא מתכופפים. על הרקורד העלוב של רשויות אכיפת החוק בהגנה על פלסטינים בשטחים הכבושים מפני גזל אדמותיהם ואלימות כלפיהם – הגנה, נזכיר, שהיא הדבר היחיד פחות או יותר שמותר לצבא לעשות שם – אפשר להוסיף גם את חוסר יכולתם לתפוס את הפוגרומצ'יקים של "תג מחיר." חוסר היכולת המוכח הזה כבר גרם לתושבים שם להודיע שהם אינם מתכוונים להגיש תלונות, משום שהטיפול בהן הוא בדיחה גרועה והטרחה היא בזבוז של זמנם.

מהבחינה הזו, הטרוריסטים – בסיוע שקט של מעשה ומחדל של צה"ל, השב"כ והמשטרה – כבר ניצחו.