ושוב: זה לא גרפיטי

עוד אירוע של פשיעה אידיאולוגית התרחש בכפר יאסוף, אבל התקשורת התייחסה בעיקר לחלק הלא חשוב שבו, הגרפיטי

עטאללה יאסין מוחמד גודה מתגורר בכפר יאסוף. המדובר בכפר שכבר ידע לא מעט התקפות מצד עבריינים יהודים; אולי היותר מפורסמת בהן היא הצתת המסגד שלו ב-2009, שהקפיצה את תופעת טרור ה”תג מחיר” לתודעה הישראלית. גודה מתגורר בשכונה שסמוכה למאחז תפוח מערב, ועל פי עדויות התושבים, הם סובלים לא מעט מהתנכלויות מצד אזרחים ישראלים. התושבים מייחסים להם שריפה של מספר כלי רכב, והתקפות אבנים על הבתים בשכונה.

בתחילת חודש אוגוסט, התעורר גודה מקול רעש, וכשרץ לברר מה קורה, גילה שהמכונית המשפחתית, שהיתה בחצר הבית, בוערת. הוא הזעיק את שאר בני הבית ויחד הצליחו למנוע מהשריפה להתפשט לכיוון הבית, שהיה במרחק של שני מטרים בלבד מן הרכב. אחרי שכיבו את הדליקה, שגרמה לרכב נזק ניכר בשווי אלפי שקלים, הם גילו במקום גם מיכל דלק וסמרטוטים ספוגים בדלק. המשטרה הוזעקה והגיעה למקום, אספה ראיות ולקחה טביעות אצבע. בהתחשב ברקורד של משטרת ש”י, לא הייתי עוצר את נשימתי בציפיה לכתב אישום.

הצתת הרכב גרמה למשפחה נזק ניכר – לא רק שהם יצטרכו לשלם עבור תיקוני הרכב, הרי שמאחר והמפרנס היחיד, אב המשפחה, הוא נהג מונית, ומאחר והרכב היה כלי העבודה שלו שנקנה לפני כשנה וחצי, הרי שתהיה גם תקופה שבה הם לא יוכלו להתפרנס.

כלומר, ההתקפה של העבריינים האלמונים השיגה שלוש מטרות: נזק ניכר לרכב, ונזק ליכולת הפרנסה של בני משפחת גודה. המטרה השלישית היא מטרת-העל של אלימות המתנחלים: הטלת אימה וזריעת יאוש בקרב התושבים הפלסטינים, נסיון לשכנע אותם באמצעים אלימים לנטוש את אדמותיהם, כדי שאזרחים ישראלים יוכלו להשתלט עליהן. מטרה רביעית, צדדית – התפשטות הדליקה אל הבית ועל דייריו הישנים – לא התרחשה. יש לציין שזו לא הפעם הראשונה שאזרחים ישראלים חשודים בהצתת כלי רכב בקרבה מסוכנת לבית, שעה שבני הבית ישנים.

ואה, כן: היה שם גם גרפיטי. אחרי כל הבלגאן, אחרי כיבוי השריפה והתפזרות העשן והפאניקה, גילו בני הבית שמישהו ריסס על הקיר כתובת “תג מחיר.” מי שעקב אחרי הדיווחים בתקשורת הישראלית, עשוי היה בטעות לחשוב שהכתובת היא הסיפור. הנה מבזק של ynet: “כתובת תג מחיר רוססה על בית הכפר הפלסטיני יאסיף (שגיאה במקור – יש דין). רכב של פלסטינים הוצת בסמוך.” הנה מאקו: “תושבי הכפר הפלסטיני יאסוף שבשומרון התעוררו הבוקר מראה חדש-ישן ומטריד – כתובות שרוססו על קירות בית ונזק רב שנגרם לכלי רכב.”

וזה קצת משונה. כל עיתונאי לומד שאתה פותח עם הדבר החשוב ביותר, וממשיך לחשובים פחות. בכל קנה מידה סביר, הצתה של רכב – שקרוב לבית – היא חמורה משמעותית מכל גרפיטי שיקושקש על הקיר הסמוך. הגרפיטי לא מסוגל להרוג אף אחד ולא להשמיד שום דבר. כמה מברשות של צבע והוא איננו. אז למה האובססיה עם הגרפיטי?

כי במידה ניכרת, התקשורת בלעה את המיתוס שמפיצים המתנחלים: שהעבריינות שלהם לא חמורה, היא בסך הכל גרפיטי. אין ממה להתרגש. כשהתקשורת הישראלית דוחפת את הכתובות קדימה, היא דוחקת את ההצתה אחורה. אבל כפי שכבר הראינו, רוב גדול של מקרי העבריינות האידיאולוגית בגדה לא כוללים כתובות – ובמקום שיש כתובות, יש מתאם מובהק ביניהן ובין מקרי הצתה. כלומר, הכתובות נלוות להצתה – לא להיפך. והצתה היא הטלת אימה פר אקסלנס.

הגיע הזמן לזכור את זה.