השריפים

צילום: אקטיבסטילס | עיבוד: להב הלוי

מוסד הרבש"צ הוא ייחודי בישראל: שילוב בעייתי מאד בין נציג מתנחלים בעל סמכויות צבאיות, שמנוצלות לעתים קרובות לרעה

אני זוכר את הרבש"צ הראשון שלי. זה היה בדצמבר 1988, כלומר בעידן הברונזה, ועבדכם הנאמן שסיים שלושה חודשים קודם לכן טירונות מצא את עצמו בהתנחלות קטנה ומבודדת. האיש שפיקד עלינו בזמן שניסינו – חמישה חיילים, מוקפים בחמישה כפרים פלסטיניים בהתנחלות שהתעקשה לא לבנות גדרות סביבה – למנוע את כיבושה לא היה בדיוק קצין. הוא היה תושב ההתנחלות. אבל הוא נתן לנו פקודות כאילו היה קצין. הוא היה אדם נעים הליכות ומנומס, והתהלך ברגישות עם העובדים הפלסטינים שהגיעו מדי בוקר לבנות את ההתנחלות. הוא הזמין אותנו לארוחת שבת עם משפחתו. לא היו לנו תלונות ולמעשה הוא היה מוצלח בתפקידו יותר מרוב הקצינים שיצא לי לפגוש במהלך שירותי הצבאי.

אבל לא כולם כאלה, והתפקיד בעייתי משורה של בחינות. הרבש"צ מסוגל להפעיל כוחות צבאיים – אבל הוא לא כפוף למערכת הצבאית. קצין שחורג מתפקידו ונותן פקודה לא חוקית, או סתם משתמש בכוחות שלו לא נכון, צריך לתת דין וחשבון לקצינים שמעליו – בהנחה שאכפת להם.

למי חייב רבש"צ דין וחשבון? פה העניינים מסתבכים, כי מדובר באזרח שנמצא ולא נמצא בתוך מערכת צבאית. היכולת להעמיד אותו לדין בעייתית למדי. איפה הוא יישפט? ומי בכלל יורה על העמדתו לדין? המשכורת שלו בכלל מגיעה מהרשות המקומית, ומבחינתו – במידה של צדק; היא חתומה על הצ'ק – הוא בכלל עובד אצלה, לא עבור צה"ל. בפועל, הרבש"צים מייבאים לאזור הבעייתי ביותר מבחינת אכיפת החוק בתחומי שליטתה של ישראל את מודל השריפים הבעייתי מאד של ארה"ב: נציגי אכיפת חוק שמחויבים לקהילה שלהם, לא לסמכות חיצונית. לא במקרה הפכו השריפים בדרום ארה"ב לסמל הבוטה ביותר של ימי ההפרדה הגזעית הרשמית שם.

במיוחד במקרים של התנחלויות לעומתיות, חלק מן הרבש"צים לא ממלאים רק תפקיד של הגנה על ההתנחלות: חלקם משתמשים בסמכויותיהם כדי להרחיב את תחום הכיבוש וכדי להתעמר בפלסטינים. לעתים הם מביכים את צה"ל בצורה פומבית, ואז הוא נאלץ להתערב. בספטמבר האחרון הורה הרבש"צ של ההתנחלות הקיצונית מאד בת עין לחיילים שכפופים לו שלא להכניס להתנחלות אזרחים ישראלים שאינם יהודים.  צה"ל, בתגובה, נכנע לו וקבע שיש לעדכן אותו בכל עת של הגעה של ישראלים שאינם יהודים, כדי שילוו בעת שהותם בהתנחלות. כל זה, ועוד לא דיברנו על הנתון הבעייתי שעלה בשעתו לדיון בכנסת, על פיו לכחמישים מהרבש"צים יש עבר פלילי, שלא הוכחש על ידי נציג מערכת הבטחון, ושצה"ל לא עושה מאמץ של ממש לברר את הנקודה הזו.

ואת כל זה צריך לזכור כשאנחנו מטפלים במקרה הבא. לפני פחות מחודשיים, על פי התלונה שנמסרה ל"יש דין" רעה ט. את העדר שלו בבקעת הירדן, כשהגיע למקום הרבש"צ של התנחלות סמוכה, שהיה מוכר לט. הרבש"צ היה מלווה באיש אבטחה נוסף, ועל פי עדותו של ט., השניים כיוונו אליו את נשקם, והרבש"צ החל להתעלל בו: הורה לו לשבת ולעמוד, לשבת ולעמוד, כך כמה פעמים, כאילו היה טירון מול מ"כ סאדיסט. באחד המקרים, כשהתיישב ט. על פי הפקודה, בעט בו הרבש"צ כשהוא טוען שט. לא ציית לפקודה מהר מספיק. זמן קצר לאחר מכן, על פי התלונה, הגיעו למקום חיילים שסרו למרותו של הרבש"צ, כבלו את ט. והרבש"צ החל לפזר את העדר שלו על ידי זריקת אבנים. לט. אמר הרבש"צ בערבית שאם יראה אותו עוד פעם אחת סמוך להתנחלות, הוא יאמר לחיילים שהוא לא סתם הסתובב שם, אלא בא כדי לבצע פיגוע.

ט. עבר שורה של התעללויות נוספות, בעיקר מידי חיילים שהתעמרו בו, כנראה מתוך שעמום. הוא ספג מכות והחיילים שיחקו בהחרמת תעודת הזהות שלו, אבל לט. אין כוונה להגיש תלונה למשטרה. הוא חושש שמא הרבש"צ, שמכיר אותו, יבוא ויפגע בו שוב.

ומבחינתו של ט., הוא צודק. מי יהיה שם להגן עליו כשהרבש"צ יגיע לעוד ביקור? הרבש"צ הרי גר במקום, הכוח הצבאי מתחלף. גם אם קצין כלשהו יזכור שהיה פעם סיפור של התנכלות מצד הרבש"צ לט., וגם אם יהיה אכפת לו מספיק כדי שיתעמת עם הרבש"צ בשביל איזה פלסטיני – וקצינים כאלה נדירים למדי –  הרי שתוך כמה חודשים הקצין יהיה בתפקיד אחר ובמקום אחר, וט. יצטרך להמשיך לחיות עם השריף הנקמני שלו. עדיף להוריד את הראש, כך אולי לא יערפו אותו.

וככה, בחסות צה"ל, מיישמים טרור.