הפוך על ראשו

במקרה של המאחז הבלתי חוקי תפוח מערב, מתעקשת המדינה לסטות מן החוק והצדק כדי להגן על עבריינים 

בסוף חודש מארס השנה, עתרו תושבי הכפר יאסוף, באמצעות עורך הדין שלנו, שלומי זכריה, לבג"ץ בדרישה לפנות את המאחז הבלתי חוקי תפוח מערב. מידותיה של עתירה קודמת, אשר עסקה בזכות הגישה של תושבי יאסוף היו צרות מדי מכדי להכיל את העתירה הייעודית להסרת המאחז.

נתחיל מהיסטוריה קצרה של תפוח מערב. ב-1978, תופסת המדינה אדמה בצו תפיסה צבאי, מקימה במקום "היאחזות נח"ל" שנקראת כפר תפוח, ותוך זמן קצר משילה את העמדת הפנים שיש צורך צבאי בהיאחזות ומקימה במקום את היישוב האזרחי כפר תפוח.

בשנת 2000 בערך נפרצת דרך הפונה מערבה מכפר תפוח, וזמן קצר לאחר מכן מוקמים בצידה האחר מבנים זמניים, שהופכים תוך זמן מה לקבועים, וכך נולד המאחז תפוח מערב. יש לציין כי למרות שבשנות השמונים הכריזה המדינה על על חלק מאדמות יאסוף כאדמות ציבור, רוב המבנים של תפוח מערב יושבים על אדמות פרטיות.

הדרישה שלנו חורגת מהצורך לתקן את העוול שנגרם לכמה בעלי אדמות פלסטיניים מכך שאזרחים ישראלים השתלטו על אדמותיהם. העתירה הנוכחית שלנו דורשת להסיר את המאחז קודם כל משום שעצם קיומו הוא-הוא הסיבה לפגיעה בתושבים הפלסטינים המתגוררים בסמוך לו.

בלשון העתירה: "הגם שהמאחז עצמו ממוקם רק בחלקו על אדמותיהם הפרטיות של העותרים, הרי שעצם קיומו מהווה את הסיבה הבלעדית למניעת גישתם החופשית לקרקע, את הסיבה המרכזית לשיבוש אורך חייהם ואת הסיבה העיקרית לפגיעה הקשה בזכויותיהם. […] המשך קיומו של המאחז הבלתי חוקי, פירושו המשך שלילת חרויותיהם הבסיסיות ביותר של העותרים אשר נאלצים כיום לחיות תחת משטר של התרים, הגבלות ופחד.

"למען שימורו של המאחז הבלתי מורשה על יושביו, נדרשים העותרים לתכנן כל פעולה פשוטה שברצונם לעשות מספר שבועות מראש, לתאם כל צעד קטן שלהם אל מול מספר רב של גורמים שונים, הכל תוך קבלת שלל אילוצים, תנאים, תכתיבים והגבלות למען המשך פעילות בלתי חוקית של תושבי המקום אשר הורגלו על ידי המערכת, שוב ושוב ושוב כי בידם היכולת לעשות ככול העולה על רוחם כשהם זוכים לגיבוי מוחלט מטעם הרשויות".

נסביר. המאחז תפוח מערב הוקם כך שהוא מונע – המאחז ושטח הביטחון שלו – מתושבי יאסוף גישה לאדמות החקלאיות שלהם. כדי להגיע לאדמותיהם, תושבי יאסוף צריכים לבקש היתרים מצה"ל (או, בלשונה של המדינה בתגובה לעתירתנו הקודמת, "נדרשת הסדרה חוקית של תנועת הפלסטינים במרחב".) כפי שמראה העתירה שלנו, צה"ל לא מסוגל לעמוד במשימה הפשוטה הזו.

ניקח דוגמא מהמסיק של שנת 2013. ב-14.8 הגישו העותרים שלנו בקשת גישה לאדמותיהם בזמן המסיק דרך המת"ק הפלסטיני. צה"ל הגיב לבקשה הזו רק ב-12.9, כלומר כמעט חודש אחרי הגשת הבקשה; התשובה שלו היתה שלחקלאים מותר להכנס לאדמותיהם אך ורק בימים 15 ו-16 בספטמבר, בין השעות 07:00-15:00. כלומר, הוא התיר להם בפועל פחות משני ימי עבודה.

זה לא הסתיים שם. זמן קצר לאחר מכן, הודיע המת"ק הישראלי למת"ק הפלסטיני שהצבא נאלץ לדחות את האישור. הזמן החדש נקבע ל-22 עד ה-24 בספטמבר. אלא שאז גילו בצה"ל שהימים האלה הם בעצם ימי חג בישראל, ועל כן לא יעלה על הדעת שחיילים יעשו את חובתם ויגנו על החקלאים הפלסטינים באותם המועדים, ודחו את ימי המסיק בשבוע, ל-30 בספטמבר ובאחד באוקטובר.

כשסוף סוף כשהתייצבו החקלאים ליד השער הנעול – שפעם היה חסימה פרטיזנית שהציבו אזרחים ישראלים, אולם היום הוא שער קבוע שהציבה המדינה – לא הגיע אף חייל לפתוח את השער. הם התקשרו למת"ק, שם אמרו להם להמתין. שלוש שעות לאחר מכן, הגיעו מתנחלים וגירשו אותם מהמקום. חיילי צה"ל, שאמורים היו להגן עליהם מהאזרחים הישראלים, לא היו שם.

למחרת שוב התייצבו החקלאים בשער בשעה 08:00, כמוסכם. חיילים טרחו להגיע למקום רק בשעה 09:00 – ואחרי שעה אחת בלבד הורו למוסקים להסתלק מהמקום. כלומר, לאחר שצה"ל הואיל ברוב חסדו לתת לחקלאים גישה לאדמותיהם ליומיים, הוא צמצם אותה בפועל לשעה. זה לא "תיאום", זה משהו שנע בין בדיחה גרועה להתעללות מצד בעל שררה.

נזכיר, שוב, את העובדות שהמדינה לא כופרת בהן: תפוח מערב הוא מאחז בלתי חוקי; יש צווי הריסה נגד המבנים בו; רוב המבנים נמצאים על קרקע פלסטינית פרטית. מעבר לכך, קיומו של המאחז גורם סבל ופגיעה לתושבים הפלסטיניים, שהם הבעלים החוקיים של האדמות, כאשר הפגיעה הזו היא, מצד אחד, מניעה מהאזרחים הישראלים וצה"ל של גישה לאדמותיהם (ומכאן, פגיעה קשה ביכולת הפרנסה שלהם) ומצד שני, חשש מתמיד מאלימות מצד אזרחים ישראלים – אלימות שצה"ל, המשטרה ושאר זרועות הממשלה אינם עושים נגדה דבר.

אחד הפוסטים הראשונים בבלוג הזה תיאר כיצד חקלאים פלסטינים סמוך לתפוח ניסו לעבד את אדמותיהם במארס 2013, בתיאום, וכיצד יצאו אליהם פורעים ישראלים, חלקם רעולי פנים, תקפו אותם באבנים וגנבו מהם חמור וכלים חקלאיים. החמור, שנגנב לתוך ההתנחלות תפוח, הוחזר לנגד עיניינו; רוב הכלים החקלאיים לא הוחזרו, ועד כמה שידיעתנו מגעת איש לא הועמד לדין על התקיפה והגניבה הזו. הכשלון המתמשך, והמתועד היטב, של המשטר הישראלי באכיפת החוק על אזרחים ישראלים בגדה מבהיר לעבריינים שהם יכולים לפעול ללא חשש של ממש.

בלשון העתירה: "כל שטוענים העותרים הוא כי על המשיבים למלא אחר חובותיהם בדין לשמור ולהבטיח את זכויות היסוד שלהם ובעיקר את גישתם לקרקע. מקום בו הדבר איננו מתאפשר בשל מכשול בלתי חוקי, הרי שאין פתרון ראוי אחר מלבד הסרת אותו מכשול. המשיבים, תחת זאת, בוחרים במסלול אחר, מנוגד לדין, לשכל הישר ולמוסר, במסגרתו הם בוחרים לשמור על המאחז, ולהטיל הגבלות ומניעת גישה רחבה על תושביו המקורים של האזור, אשר מבינים כיצד פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, מתמעט היקף האדמות החקלאיות אותן הם יכולים לעבד". ההדגשות שלי.

מסלול אחר, מנוגד לדין, לשכל הישר ולמוסר: זה מה שהעתירה שלנו דורשת מבג"צ לשנות ולתקן. ליישר את העולם ההפוך, שבו העבריין קובע את זכויותיו של התושב ישר הדרך, שבו הרשויות ממהרות לרצות בכניעה את מי שמפר כל חוק; להפסיק את המצב שבו כל דאלים גבר, לשים קץ לשלטון האלימות והפחד.

האם נצליח בכך? נעדכן.