אפילו כששוטרים וחיילים לוכדים חשודים ישראלים בעת גניבה ממטע פלסטיני, משטרת ש"י לא מצליחה למצוא את העבריינים 

על כך שמשטרת ש”י נכשלת בתפקידה אין בעצם ויכוח. שיעור הכשלון שלה הוא כ-85%, . אבל בשלב מסוים אתה צריך להתחיל לתהות האם צריך לומר שמשטרת ש”י לא נכשלת בחקירה, היא מכשילה את החקירה. התיק שלפנינו הוא מסוג התיקים (כמו הסירוב של משטרת ש”י לחקור חטיפת ילד על ידי אזרחים ישראלים) שבהם השאלה הזו עולה מאליה.

מעשה שהיה, כך היה. יש אדם בשם מחמוד אחמד עבד אל פאתח חליפה, תושב הכפר בורין. לרוע מזלו של חליפה, החלקות שלו נמצאות בשכנות למאחז הר ברכה ב’. מטע הזיתים שלו הותקף מספר פעמים, הוא הגיש תלונות, ובאף אחד מהמקרים לא הצליחה המשטרה למצוא את האחראים. כפי שתיווכחו, היא לא הצליחה גם כשהם הוגשו לה על מגש של כסף, עטופים בסרט עם פונפון ופתק ברכה מסנטה קלאוס.

ב-27.9.12, יצא חליפה לסיור באדמתו יחד מ"פ צה"ל שפיקד על האזור ונציגי התמ"ק, כדי להראות להם את הנזק שנגרם לה יום קודם לכן כשאלמונים כרתו כ-50 עצי זית בני 60. במקום נכחו המ"פ, חייליו, ואיש מת"ק. בעודם בחלקה, שמעו החיילים רעשים שעולים ממטע הזיתים הסמוך, גם הוא בבעלותו של חליפה. החיילים ואיש המת"ק נעו במהירות למקום וגילו שם ארבעה אזרחים ישראלים, חמושים באלות ועמוסים בשקי זיתים שהרגע גזלו.

עם הגעת זרועו הארוכה של החוק, מיהרו הגנבים – שלושה אנשים שתוארו כקטינים ובגיר – לשמוט את האלות והשקים, ולפצוח במנוסה חזרה לעבר הר ברכה ב’. הם התבצרו במבנה הצפוני שבמאחז, שלטענת הבגיר היה בבעלותו, וסירבו לצאת מתוכו. מחומר החקירה בתיק עולה שהבגיר ניסה להזעיק למקום תגבורת מהמאחז.

כוחות נוספים של צה”ל ומג”ב זרמו למקום, ביניהם הסמג"ד מגדודו של המ"פ, ובסופו של דבר ארבעת האזרחים הוצאו מהמבנה. המ"פ זיהה אותם לשביעות רצונו; הוא ידגיש אחר כך בהודעתו במשטרה שיש "היסטוריה" של התנכלויות למטע של חליפה, אך זו הפעם הראשונה שבה הצליחו החיילים לזהות את פורעי החוק. המ"פ הדגיש עוד שהוא יוכל לזהות את הארבעה, ושגם הקשר שלו היה עד לאירוע. במקום נכח שוטר, שצילם את הארבעה, שלכל דבר ועניין נתפסו על חם.

רק שהם לא נעצרו. למה, בעצם, לא עצרו אותם? ובכן, בהודעתו במשטרה יאמר אחר כך הסמג”ד שהוא לא ראה טעם בכך: הכוחות שברשותו היו קטנים; הוא לא רצה להתעמת עם תושבי המאחז שהתחילו להגיע במספרים גדולים; החשוד הבגיר זוהה על ידי המ"פ ובכל מקרה, הוא הוסיף, אנחנו יודעים איפה הוא גר. הכוחות במקום היו כה משוכנעים בכך, שהם לא טרחו לעשות את הצעד הטריוויאלי והמתבקש – לבדוק את תעודות הזהות של החשודים, שזה כשל מובהק בפני עצמו. כוחות החוק סבו על עקביהם, מרוצים מעמל יומם. התיק הועבר לטיפול משטרת ש”י.

היא סגרה אותו.

בעילת על”ן, קרי עבריין לא נודע.

שניה, תנו לי לאסוף את הלסת מהרצפה.

המשמעות של על”ן – עילת הסגירה הנפוצה ביותר על ידי משטרת ש”י – היא שלמשטרה אין מושג מי החשוד שעשוי היה לבצע את העבירה.

אבל במקרה הזה, עמדו לרשותה:

א. עדויות של חיילים ושוטרים שהעידו שזיהו את העבריינים בזמן אמת.

ב. תמונות של החשודים.

ג. מקום המגורים המשוער של החשוד העיקרי.

אז איך לעזאזל הצליחה משטרת ש”י לסגור את התיק הזה בעילת על”ן? את השאלה הזו צריך להפנות לחוקרים, אבל הרושם שלי הוא שמדובר פשוט בבוז תהומי: עד כדי כך לא אכפת לנו מתלונה של פלסטינים, שאנחנו אפילו לא נשקיע מחשבה מינימלית בתירוץ שבו נתלה את סגירת התיק.

עורכת הדין שלנו, נועה עמרמי, מיהרה לשלוח ערר חריף במיוחד, שבו כתבה בין השאר ש”תחת ידיה של הח”מ עברו לאורך השנים מספר בלתי מבוטל של תיקים, אשר חלק גדול מהם לא זכה לצערנו לטיפול הראוי מצד המשטרה – אך מעולם, מעולם לא נראה מקרה כה מופרך כבמקרה דנן.”

עוד לא ראית כלום, נועה.

הערר התקבל והתיק נפתח מחדש לחקירה. אבל באוגוסט השנה סגרה המשטרה את התיק שנית. גם הפעם, העילה היתה על”ן. ביקשנו לראות את תיק החקירה. אחרי העיכובים הרגילים, קיבלנו אותו.

מחומר החקירה עולה שהמשטרה לא היתה נחושה מדי לפצח את התיק, שבו כאמור החשודים נתפסו על חם. החוקר כתב בתיק שהוא ניסה לתפוס את הקשר של המ”פ לשיחה, אבל התייאש אחרי נסיון אחד. לזה אני קורא דבקות במטרה. לא נראה שהחוקרים ניסו להשתמש בתמונות שצולמו בשטח כדי לאתר את החשודים, והם לא פנו למזכירות המאחז כדי לברר מי גר במבנה בו התבצרו הארבעה.

ו…זהו: נראה שמבחינת המשטרה, כל כיווני החקירה מוצו. למרות כל הראיות – שיש לציין שדי בהן כדי להגיש כתב אישום – משטרת ש”י מתעקשת לסגור תיק שבו החשודים נמסרו מעשית לידיה. רצוי לזכור את הנקודה הזו, בפעם הבאה שמשטרת ש"י תספר לכם שוב כמה ברצינות היא מתייחסת לעבריינות אידיאולוגית ישראלית.

עורכת הדין שלנו, אמילי שפר-עומר מן ומיכל פסובסקי, הגישו ערר שני. יש להזכיר שוב שהסיור בחלקה, שבמהלכו התגלו ארבעת החשודים, התרחש לאחר כריתה של כ-50 עצים בחלקתו של חליפה – נקודה שאף המ”פ התייחס אליה בעדותו – ושחקירה רצינית היתה עשויה לקשור בין גניבת הזיתים במהלך הסיור ובין כריתת העצים.

וכאן אתה מתחיל לחשוד שכריתת העצים הזו היא בדיוק מה שהיעדר החקירה מנסה לחפות עליו.