רכזי הביטחון השוטף הצבאיים וכיתות השמירה הפועלות ביישובים הישראליים בגדה המערבית הם כוחות אזרחיים, צבאיים למחצה, המורכבים מתושבי ההתנחלויות והמאחזים. תפקידם, לשיטת הצבא, לספק הגנה לתושבים המתגוררים באותן התנחלויות ומאחזים.

צפו בסרטון:

הדו"ח "המרחב הפרוע: העברת סמכויות שיטור וביטחון לרכזי ביטחון שוטף צבאיים בהתנחלויות ומאחזים" הוא הדו"ח הראשון של יש דין שעוסק בסוגיה הנפיצה של הרבש"צים, ומראה כיצד רשויות המדינה מתפרקות מחובותיהן ומעבירות סמכויות שיטור וביטחון לידיהם של אזרחים. הדו"ח עומד על כך שתפקיד הרבש"צ הוא חלק מהיעדר הניטרליות ומן הכאוס השלטוני הישראלי בגדה המערבית, ומראה כיצד תפקדי הרבש"צ חותר תחת שלטון החוק בגדה, עד כדי ריקונו מתוכן – ובכך מהווה נדבך נוסף בהפרת החובה המוטלת על ישראל על ידי החוק הבינלאומי להגן על התושבים המוגנים בגדה המערבית.

הרבש"צים כפופים לחוק השיפוט הצבאי; מצוידים בנשק צבאי; מאומנים על ידי הצבא; מוסמכים לבצע פעולות שיטור כגון חיפוש ומעצר ולעשות שימוש בכוח; ולכאורה פעילותם מפוקחת ומבוקרת על ידי הצבא. עם זאת, הם ממונים בפועל על ידי תושבי ההתנחלויות, ורואים את עצמם כמייצגי האינטרסים שלהן, ולאו דווקא של הצבא.

ניגוד עניינים זה, יחד עם העדר הגדרה ברורה בנוגע לסמכויותיהם ופיקוח רופף על פעילותם, מייצרים מוקדי חיכוך ועימות יומיומיים בין הרבש"צים (וכיתות השמירה של ההתנחלויות, הכפופות להם) ובין חקלאים פלסטינים – חיכוכים שבמקרים רבים מביאים לכך שמחקלאים פלסטינים נשללת היכולת לעבד את אדמתם.

אף שמדינת ישראל החלה להפעיל כוחות צבאיים למחצה בהתנחלויות כבר ב-1971, עד היום – קרי, במשך יותר מ-40 שנה – לא הוסדרו היבטים מרכזיים בפעילותם. למשל, לא הוסדרו הנהלים הנוגעים לפיקוח הצבא על מינוי הרבשצ"ים וכיתות הכוננות ופעולתם, כמו גם על מערכת היחסים בין כוחות אלה ובין חיילים המוצבים בהתנחלות או כוחות צבאיים אחרים. האחריות להפעלתם של הרבש"צים וכיתות הכוננות מבוזרת בין משרד הביטחון, שמממן את הפעלתם; הצבא, שאמור לפקח עליהם; וההתנחלויות עצמן, שהן המעסיק הישיר שלהם.

ביולי 2009 תוקן הצו הצבאי בדבר השמירה בהתנחלויות, וסדרה של צווים צבאיים נוספים קבעו גבולות שונים ל"מרחב השמירה" של השומרים בהתנחלויות ובמאחזים, שאינם בהכרח חופפים את הגבולות המוניציפליים. התיקון לצו הצבאי המגדיר את "מרחבי השמירה" מכשיר אפוא את העבריינות הממוסדת והבלתי ממוסדת הכרוכה בהקמת מאחזים ובהרחבה לא חוקית של התנחלויות, ובתוך כך את גזל האדמות הפלסטיניות בבעלות פרטית ואת הבנייה הבלתי חוקית בהיקף נרחב, לעתים תוך הפרה של צווים צבאיים ופסקי דין של בתי משפט, כולל בג"ץ.

הדו"ח עומד על כך שמסירת סמכויות שיטור לידי גורמים אזרחיים מקדמת תפיסה של הפרטת סמכויות אכיפת החוק, ושתפיסה כזו לא רק "מזיקה שבעתיים כשהיא נעשית בשטח כבוש, שבו ההתנחלויות עצמן הוקמו תוך הפרה בוטה של עקרונות המשפט הבינלאומי ותוך כדי גזל קרקעות מסיבי", אלא שמסירת סמכויות כזו מנוגדת למשפט הבינלאומי.

על פי הוראות המשפט הבינלאומי ופסיקות רבות של בג"ץ, המפקד הצבאי בשטח הכבוש מחויב להגן על שלומם של תושבי האזור, כך שהפרטת סמכויותיו של הצבא לידי גורמים שאינם מסייעים לאכיפת החוק פוגעת בחובה זו, והצבא נחשב אחראי להפרת החוק ולהפרת החובה לאוכפו.