לפולשים לעמונה יש בעיה: ההיסטוריה מוכיחה שהם משקרים
יש דין מחזיק במסמכים מרשיעים למדי על ההיסטוריה של המאחז הבלתי מורשה עמונה, וחלקם אף פורסמו בעבר. אבל מאחר והשקרים מכיוון תומכי עמונה ממשיכים להגיע, החלטנו להזכיר את קיומם שוב. שקר לא מצריך הרבה עבודה, הפרכה שלו דווקא כן.
ומאחר ומראה עיניים תמיד טוב יותר מתיאור, אנחנו מציגים לכם את ההיסטוריה של עמונה כפי שתושביה לא היו רוצים שתכירו אותה.
2.11.1996
הסיפור שלנו, שמסופר בעיקרו באמצעות מסמכי המינהל האזרחי, מתחיל ב-2.11.96. עוזר רע”ן תשתית מדווח ששלושה קרוואנים פרצו את מחסום חיזמה במהירות גבוהה, והחיילים “לא הצליחו” לעצור אותם. הקרוואנים הללו נמצאים מאוחר יותר מזרחית לעפרה, במקום שיכונה לימים עמונה.
11.11.1996
כעשרה ימים לאחר ששלושת הקרוואנים פורצים את המחסום של צה”ל, המינהל האזרחי מאתר אותם, ומוציא להם צווי הפסקת עבודה. המתנחלים יטענו, שנים אחר כך, שלא היו פעולות אכיפה בעמונה ושהתושבים שם לא ידעו שהם בונים על אדמה פרטית. אבל באמת – מספיק לבלבל אנשים עם עובדות.
24.11.1996
המינהל האזרחי דוחה החלטה לפנות את שלושת הקרוואנים שהוקמו בעמונה. המסמכים לא מפרטים את הסיבה, אבל נראה שהלחץ על המינהל עשה את שלו. התאריך: 24.11.96, לפני כמעט 20 שנה. המסמר נטול הראש ננעץ. לא יהיה פשוט לשלוף אותו.
29.4.1997
אנחנו קופצים חצי שנה קדימה. המינהל האזרחי מדווח לאורי אריאל, אז ראש היחידה להתיישבות תחת שר הביטחון יצחק מרדכי והיום שר החקלאות, על פגישה שערכו נציגי המינהל עם מנהיגי מתנחלים סמוך לעמונה. השתתפו בה ראש המועצה האזורית מטה בנימין דאז פנחס ולרשטיין, מנכ”ל אמנה זאב “זמביש” חבר, וראש המועצה של עפרה. המתנחלים מעלים אז מספר טענות: הם טוענים שהקרוואנים נמצאים שטח של צו תפיסה צבאי – טענה שלגביה מבהיר המינהל האזרחי שצו התפיסה לא בתוקף (ראוי לציין שאף אחד מהצדדים לא מעלה את השאלה איך לעזאזל אזרח פרטי רואה לנכון לתפוס עצמאית שטח שהצבא תפס לצרכיו); הם טוענים עוד שיש להם מסמכי רכישה של השטח. תושבי עמונה יחזרו על הטענה הזו פעם אחר פעם ב-20 השנים האחרונות – אבל, ראה זה פלא, התקשו להראות מסמכי רכישה תקפים. היועץ המשפטי של איו"ש מורה על הוצאת צווי הריסה למבנים בעמונה ועל חקירה בחשד להסגת גבול. לוולרשטיין זה לא משנה: הוא אומר שמאחר ו"מדובר בשטח שולט על כל האזור הינו מוכן להזיז את הקרוונים כך שיוצבו בתחום צו התפיסה (שאיננו בתוקף – יצ"ג), אך הדגיש כי אין לו כוונה לפנותם". (בימים האחרונים, יש לציין, הוא שינה את עמדתו).
21.8.1997
ארבעה חודשים על הפולש חלפו בנעימים, וראש ענף תשתית במינהל האזרחי מדווח על שיחה עם עוזר שר הביטחון להתיישבות אלי כהן – לימים, איזה צירוף מקרים, חבר כנסת מטעם הליכוד – ועם אורי אריאל. שני עובדי הציבור הללו מבקשים מרע"ן תשתית, לאור חוות דעתו של היועץ המשפטי של המינהל האזרחי שאוזכרה בפסקה הקודמת, “לא להזדרז” להעביר את הנושא לבדיקת היועץ המשפטי, משום שעמדתו ידועה.
3.11.1997
ב-3 בנובמבר 1997, עורך עוזר שר הביטחון כהן ביקור במקום, יחד עם ולרשטיין, זמביש ואחרים. בולטים בהיעדרם: נציגים של בעלי האדמות הפלסטינים והישובים הפלסטיניים שעל אדמתם נבנית עמונה. הוא מגיע להסכמה על שטיק, הראשון בשורה של שטיקים שמטרתם להכשיר את השרץ: להכריז על עמונה כעל אתר חפירות ארכיאולוגי.
20.4.1998
כהן, שעדיין עוסק בנושא הבנייה הבלתי חוקית בעמונה, מציע פתרון מפתיע: הוא ינסה לשכנע את המתנחלים לעזוב מרצונם. זה לא קרה, אבל אנחנו כבר באפריל 98’. הזמן נשרף.
בתחילת אוגוסט 98’, דוחה מינהלת התיאום והקישור (מת"ק) את הבקשה לתפוס אדמות בעמונה לצרכים צבאיים, משום שמדובר בקרקע פלסטינית פרטית ושהבקשה לתפיסה מיועדת לאבטחת “ההתיישבות הבלתי חוקית”. 1998, כן? לא 2016. המינהלת מציינת עוד שמתנחלי עפרה, כהגדרתה, העלו קרוואן למקום בעצמם, בתקווה שהחייילים יאיישו אותו בניגוד לחוק, אבל שהמח”ט הורה לחיילים שלא לאייש אותו.
23.8.1998
כשלושה שבועות לאחר מכן מזהיר המינהל האזרחי את תושבי סילוואד שלא לערוך תפילת מחאה מול עמונה. במזכר פנימי, אומר המינהל שבעבר שכנע את התושבים שלא לנקוט במחאה “בתואנה כי המבנים שהוצבו מטופלים בנוהל בב”ח [בנייה בלתי חוקית], שאורך זמן רב”. מכירים את הטענה שהבעלים הפלסטינים לא מחו? ובכן, בעמונה כמו בעמונה: לשקר אין רגליים.
24.8.1998
יום לאחר מכן מוציאה המועצה האזורית בנימין מכרז לפריצת דרך בלתי חוקית לחלוטין ל”הר עמונה”. חוק זה לחלשים.
31.8.1998
שבוע לאחר מכן מבחין המינהל האזרחי בסלילת הדרך הבלתי חוקית ומוציא צו הפסקה לעבודות ולהריסת הכביש.
7.9.1998
העובדה שהמינהל האזרחי מתעקש שמדובר בבנייה בלתי חוקית לא מפריעה למשרד השיכון (השר העומד בראש המשרד: בנימין נתניהו) להקציב ב-7 בספטמבר 1998 סכום של 300,000 ש”ח למימון הדרך הבלתי חוקית. המשטרה לא חקרה את קשירת הקשר הממשלתית הזו לביצוע פשע.
5.2.2004
וכך זה נמשך: המינהל האזרחי מתריע שוב ושוב על כך שמדובר בבנייה בלתי חוקית על שטח פרטי, אבל פרט ליצירת הררי ניירת, לא עושה כלום. בפברואר 2004, יותר משבע שנים לאחר זיהוי הבנייה הבלתי חוקית המקורית, מכריז המינהל האזרחי שלאור העובדה שהפולשים טענו שיש להם בעלות בשטח אבל – שוב! – לא הציגו מסמכים בנושא, יש להוציא צווי הריסה סופיים.
עמונה עדיין שם. אבל ב-25 בדצמבר השנה אמורה הממשלה לפנות את המאחז בעקבות פסיקת בג"ץ. 20 שנים וחודש לאחר שנדחה פינויים של שלושה קרוואנים מסיבות פוליטיות, נאלצת כעת הממשלה להתמודד עם פינוי של 40 משפחות.
לא עדיף היה להפסיק להכנע ללחצים של הימין הקיצוני, ופשוט לקיים את החוק?
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור