בסוף השבוע, העניק מני מזוז ראיון, שמאשש במידה ניכרת את רוב טענותיה של "יש דין": ישראל נכשלת נחרצות באכיפת החוק על ישראלים בגדה

מה מצב אכיפת החוק בשטחים? למני מזוז, עד לא כל כך מזמן היועץ המשפטי לממשלה והאחראי העיקרי על אכיפת החוק, יש שורה של דברים נוקבים לומר. בראיון ל"הארץ" בסוף השבוע, אומר מזוז ש" זה לא מערב פרוע, זה יותר מזרח פרוע. אין שום ספק שזה פרוע, אין שום ספק שיש שם תופעות שבתחומי מדינת ישראל לא היינו מעלים על הדעת שיקרו בלי שיטופלו באופן מיידי ונחרץ." מזוז אומר דברים ברורים מאד, שממשלת ישראל מקפידה לא לומר: את תופעת "תג מחיר" הוא מכנה בפשטות "טרור."

למזוז יש אבחנות נוקבות גם באשר לסיבה לכשלון אכיפת החוק: ראשית, הוא מדבר על קשר השתיקה בקרב המתנחלים סביב פיגועי תג מחיר. עבריינות, הוא אומר, נתפסת בדרך כלל כתופעת שוליים; כאן מדובר בתופעה של עבריינות אידיאולוגית, שמבוצעת על ידי אנשים נורמטיבייים שמקובלים על ידי הקהילה שלהם. בהתאם, "יש תופעה ברורה של שתיקה וגיבוי."

מזוז מצביע עוד על כך שחלק מהאחראים על אכיפת החוק חיים בעצמם בגדה המערבית, "מה שיוצר מציאות כמעט בלתי אפשרית מבחינה אנושית," ועל כך שהדרגים המקצועיים פשוט לא רוצים לעסוק בנושא. הוא מזהה נכון את הגורם הראשון במעלה לאי אכיפת החוק: הצבא. "הצבא, שהוא בעל הבית במקום, אף פעם לא ראה את תפקידו באכיפת החוק, למרות שהוא היה הגורם הראשון שהיה בשטח כשבוצעו העבירות." צה"ל, מציין מזוז, מעדיף לראות את עצמו כגוף לוחם, לא כגוף משטרתי, אבל "משפטית, האחריות על שמירת החוק והסדר בשטחים היא של הצבא."

הסיבה העיקרית לכך, לדברי מזוז, שהצבא לא מבצע את תפקידו היא המסרים הכפולים שמגיעים אליו מההנהגה המדינית. הוא מעריך שאם היא היתה משדרת מסר חד משמעי, אפשר היה להלחם בעבריינות האידיאולוגית הזו, אלא ש"בלי שיתוף פעולה וסיוע אמיתי שלהם [של הדרג המדיני – יצ"ג] היכולת להרים מהלך משמעותי שדומה למאבק בשחיתות הציבורית ובפשע המאורגן היא בלתי אפשרית. ובדרג המדיני והבטחוני זה נע בין אי רצון לטפל בזה ובין התנגדות."

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה לא יופתע משום דבר שנאמר על ידי מזוז. חיילים שלא אוכפים את החוק על פורעי חוק יהודים? מוכר. מוכר מאד, אפילו. היש מקרה מובהק יותר מאשר כוחות צבא ששומרים על מאחז בלתי חוקי, כשיושביו כלל לא טורחים להמצא בו? צבא שלא מסוגל להגן על הפלסטינים, למרות שזו חובתו המשפטית שבג"צ עמד עליה לא פעם? צ'ק. אוזלת ידיים מול עבריינות אידיאולוגית מצד המתנחלים? היינו שם.

שיתוף פעולה בין הדרג המדיני והמתנחלים כדי לעקוף את החוק? קראנו לזה "מסלול הנישול" והקדשנו לזה דו"ח שלם, שמתעד כיצד כל הרשויות קושרות יחדיו כדי לאפשר את קיומו של מאחז בלתי חוקי, בעוד המשטרה והפרקליטות נכשלות בעקביות מעוררת תמיהה במאבק באלימות שקיומו של המאחז – עדי עד – מייצר על בסיס קבוע. חקירות משטרה שאיכשהו, תמיד נכשלות? רשלנות תמוהה בחקירה? גם לתופעה הזו הקדשנו דו"ח – אחד המוקדמים שלנו, משנת 2006 – בשם "מראית חוק." אפשר לקרוא אותו כאן. מי שיבחן את המצב חמש  שנים לאחר מכן, יגלה שמעט מאד דברים השתנו: דף הנתונים שלנו, שמעודכן לתחילת 2012, מוצא ש-84% מתיקי החקירה שנסגרו על ידי משטרת ישראל נסגרו בשל עילות המעידות על כשלון החקירה.

הדברים החמורים באמת שמיוחסים למזוז לא נאמרים על ידיו ישירות, אלא מיוחסים לבכיר בפרקליטות שעבד איתו: לדבריו, בפתח אחת הישיבות בנושא אמר מזוז ש"אכיפת החוק על ישראלים בשטחים תחול רק כשלא יהיו בהם ישראלים." בדברים האלה, שמזוז עדיין לא אומר בשמו ובגלוי, הוא נגע בבעיה האמיתית, המוגלתית, של הכיבוש: אפשר לדבר גבוהה גבוהה על אכיפת חוק ועל נאמנות לשלטון החוק, אבל במקום שבו חלים חוקים שונים על בני אוכלוסיות אתניות שונות; כשאדם אחד נשפט בבית דין צבאי ואחר בבית דין אזרחי ישראלי – וזאת בהנחה המפוקפקת שהוא בכלל עומד לדין; כשהאחד חשוף למערכת שקנאית מאד לאכיפה, גם של העבירות הפעוטות ביותר, והאחר נהנה ממערכת שרשלנותה אמנותה; כשאחד צפוי לעוצר ולפשיטה לילית על ביתו בשל עבירה פעוטה (או ללא כל עבירה כלל) והשני נהנה מכל הזכויות שמקנה לו מערכת משפט מפותחת; כשעל האחד מפעילים רימוני גז גם ללא התנגדות אלימה והאחר חסין מהם לחלוטין אלא אם התעמרה בו הרוח; כשהאחד נטול כל יכולת להשפיע על החוקים החלים עליו והאחר נהנה מנציגות נכבדת עד עודפת בפרלמנט – בקצרה, כשהמצב הוא מצב דמוי אפרטהייד, עצם הרעיון של אכיפת חוק הופך לבדיחה אכזרית.

מצער, כמובן, שמזוז אומר את דבריו שנים מספר לאחר פרישתו ולא בעודו בתפקיד, אבל נראה שגם לנורמה הציבורית הזו – שפקיד בכיר או קצין בכיר רואים את האור רק לאחר פרישתם – כבר התרגלנו, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.