הטרור השקט

המתנחלים לא יכלו להטיל טרור על הפלסטינים, ללא נוכחותו של צה"ל – שמשלים את מה שהמתנחלים החלו 

בסוף חודש מארס, יצא ו., תושב הכפר בורין, לחרוש את השדה שלו. זה היה יום מיוחד: לא בכל יום מקבלים החקלאים של בורין לעבד את מה שהוא לכל דבר ועניין אדמתם, אם זו לרוע מזלם נמצאת סמוך להתנחלות. בורין נמצא סמוך להתנחלות הר ברכה, וכיוון שכך כדי להתקרב לאדמות שמחוץ לכפר, צריכים החקלאים לתאם את הכניסה מראש עם הצבא.

ו. הבחין בכשלושה חיילים במרחק של כ-500 מטרים ממנו, על ראש הגבעה, כשלפתע צץ סמוך אליו אדם שהוא תיאר כמתנחל. ו. תיאר אותו כ” בחור עם כיפה, פאות , זקן ,  מכנסים חומים וחולצה  אפורה,  כבן  27,  בלונדיני  וגבוה.” המתנחל החל לרגום את ו. באבנים. .אחרי הכל, מה יכול היה ו. לעשות לו? שלושה חיילים עמדו לא רחוק. רשמית הם היו שם כדי לאפשר לו. לעבד את האדמה שלו; בפועל הם היו שם, כמו תמיד, כדי לאפשר את קיומם של המתנחלים.

ו. קרא לחיילים, אמר להם שהוא מותקף, והם הלכו לדבר עם המתנחל. אחרי חמש דקות של שיחה, שבמהלכה נמנעו החיילים מלעצור את היהודי, הם חזרו לו. ואמרו לו שהוא יכול להמשיך לעבוד, והמתנחל לא יציק לו יותר. החיילים והמתנחל הסתלקו מהמקום. כרבע שעה לאחר מכן, הגיעו ארבעה מתנחלים, והחלו לתקוף את ו. הם ניסו להפיל אותו מהחמור שלו. החיילים חזרו בעצלתיים, המתנחלים נמלטו מהמקום – והחיילים הודיעו לו. שככה זה לא יוכל להמשך ושהוא מתבקש לחזור הביתה, מבלי שיוכל לסיים את יום העבודה אותו תיאם מראש עם הצבא.

כמובן, זה היה יכול להיות אחרת. החיילים יכלו לספק לו. הגנה מן המתנכלים לו. זו חובתם על פי המשפט הבינלאומי, כמו גם על פי פסיקות בג"צ ואפילו על פי פקודות צה"ל עצמו. אבל בפועל, החיילים שימשו כזרוע הארוכה של המתנחלים: המתנחלים יוצרים את ההתנכלות, הצבא מודיע שהוא לא יכול להגן על הפלסטינים ושולח אותם הביתה, וכך אדמה – שהיא אליבא דכולי עלמא אדמה פלסטינית פרטית – הופכת לקרקע שהיא בפועל קרקע לא מעובדת, כי טרוריסטים מונעים את עיבודה. כך מרחיבים בפועל את גבולה של ההתנחלות, וכך מרגילים את הפלסטינים לוותר על אדמותיהם.

המשמעות של ויתור על אדמות בקהילה חקלאית, ושטחי סי ובי הם ברובם המכריע חקלאיים, פשוט למדי: קריסתה של הקהילה. אם אין אפשרות להתפרנס, אין סיבה להשאר במקום. מספרים גדולים של תושבי בורין, שמוצאים את עצמם נכתשים בין ברכה ובין יצהר, נוטשים את הכפר. מספר התקריות סביב בורין עצום. הדפוס חוזר על עצמו: תקיפה על ידי מתנחלים, תקיפה על ידי מתנחלים וגניבת ציוד, כריתת עצים, שריפת עצים, תקיפה בזמן מסיק. המתנחלים, כך עולה הרושם, אוהבים מאד את זמן המסיק: קשה לחשוב על המחשה טובה יותר לכך שאין בכלל טעם לעבד את האדמה בבורין. בית תבנה, ולא תשב בו; כרם תיטע, ולא תחללנו; שורך טבוח לפניך, ולא תאכל ממנו; חמורך גזול מלפניך, ולא יושב לך; צאנך נתונות לאויביך, ואין לך מושיע. גוי עז פנים, אשר לא יישא פנים לזקן, ונער לא יחון, יאכל פרי בהמתך ופרי אדמתך, לא ישאיר לך דגן, תירוש ויצהר.

ו. עצמו כבר לא טרח להגיש תלונה: הוא סובל כבר שנים מהתנכלויות של מתנחלים, הוא הגיש עשר תלונות, ושום דבר לא השתנה. אין טעם להשקיע את המאמץ והאנרגיה, במיוחד האנרגיה הנפשית, בתלונה.

זה יכול היה להיות אחרת, אם צה”ל היה מתייחס ברצינות לחובותיו החוקיות. אחרי הכל, כשצה”ל רוצה, הואי יודע להסיר מאחזים גם אם אין לו סמכות חוקית לכך. אלה, כמובן, מאחזים פלסטיניים. לחיילי צה"ל, ככוח האחראי על שלום האזור, יש סמכות לעכב וגם לעצור מתנחלים מתפרעים או תוקפים; ואף על פי כן, בתקרית אחרי תקרית, החיילים אינם עושים זאת. פעם אחר פעם, הם משמשים ככלי של המתנחלים להרחבת גבולם, תוך כדי גזל.  צה”ל נוהג לומר שהוא לא בוחר את מטרותיו. זה בסדר: המתנחלים כבר בוחרים אותן בשבילו.