דף נתונים זה סוקר את תוצאות הטיפול של מערכת אכיפת החוק הצבאית בנוגע לעבירות חיילים כלפי פלסטינים או רכושם בשנים 2019 ו-2020 בגדה המערבית וברצועת עזה. הנתונים המוצגים במסמך זה, מבוססים על מידע שמסר הצבא ליש דין בעקבות בקשות שונות של הארגון לקבלת מידע.

ניתוח הנתונים מלמד כי מערכת אכיפת החוק הצבאית אכן ערכה שינויים בשנים האחרונות, אולם שינויים אלו נועדו בעיקר לאפשר למערכת לעמוד ביעדים מדידים היוצרים מראית עין של מערכת אכיפת חוק מתפקדת. מראית עין זו, מאפשרת למערכת להציג נתונים משופרים ולהדוף את הביקורת המופנית כלפיה, תוך שהיא ממשיכה, להעניק חסינות כמעט מוחלטת לחיילים מפני העמדה לדין במקרים של פגיעה בפלסטינים.

בשנים 2020-2019 הגיעו לידיעת הפרקליטות הצבאית בסך הכל 273 תלונות שעניינן עבירות חיילים כלפי פלסטינים, 77 תלונות ב-2019 ועוד 196 תלונות ב-2020. יש דין זיהה ירידה במספר התלונות עליהן דיווח הצבא לעומת שנים קודמות. מתוך כלל התלונות נפתחו 56 חקירות פליליות, שהן כחמישית בלבד מכלל התלונות שהוגשו בשנים אלה והתקבלה בהם החלטה בנוגע להמשך הטיפול. 72% מהתלונות (144) שלגביהן התקבלה החלטה, נסגרו ללא חקירה פלילית, חלקן  לאחר "בירור עובדתי" עליו הורתה הפרקליטות הצבאית.

נתוני 2020-2019 מעידים על מגמה מתמשכת של צניחה במספר החקירות הפליליות הנפתחות מדי שנה כנגד חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים. מספר החקירות הפליליות שנפתחו בחשד לעבירות של חיילים כלפי פלסטינים צנח ב-26% בהשוואה למספר החקירות בשנים קודמות (2018-2017), להערכת יש דין מדובר במדיניות מכוונת של העלאת הרף לפתיחה בחקירה פלילית המתבטא במספר נמוך של חקירות פליליות.

נתוני 2020-2019 חושפים עד כמה נמוך הסיכוי של פלסטיני כי תלונה שהגיש נגד חייל שפגע בו תוביל להעמדה לדין: רק 2% מכלל התלונות שהגישו פלסטינים בעקבות פגיעה שנגרמה להם מצד חיילים ישראליים ב-2020-2019 הובילו להעמדה לדין של חשודים. על רקע מה שנראה כמו מדיניות מכוונת של מיעוט בפתיחה בחקירה ושיעור נמוך מאוד של העמדה לדין בחקירות המועטות שכן נפתחות, שיעור החקירות שהסתיימו בהעמדה לדין של חשודים נותר קטן מאוד: רק חמישה תיקים (7.2%) מתוך כלל תיקי חקירה שנפתחו בשנים 2020-2019 בחשד לפגיעה בפלסטינים הובילו להגשת כתבי אישום, נכון ליוני 2021.

ניתוח הנתונים מלמד כי בפועל, לא חל שינוי עמוק ביחס המערכת הצבאית אל תופעות של עבריינות חיילים כלפי פלסטינים. בניגוד לדעה הרווחת בישראל, מערכת אכיפת החוק הצבאית נמנעת מחקירה והעמדה לדין של חיילים הפוגעים בפלסטינים, ובכך מועלת בחובתה לספק להם הגנה מפני עבירות של מפקדים וחיילים ישראלים. במקרים הנדירים בהם חיילים הורשעו בעקבות פגיעה בפלסטינים, נגזרו עליהם עונשים מקלים מאד, ולעתים אף מגוחכים ביחס לעבירות המקוריות שבהן עסקו התלונות.

לבית הדין הפלילי הבינלאומי הסמכות לחקור פשעי מלחמה רק כאשר, בשל העדר מסוגלות או רצון, המדינה בה התבצעו הפשעים לכאורה איננה חוקרת חשדות מסוג זה באופן ראוי. כישלונה של מדינת ישראל למלא אחר חובתה הבסיסית לספק הגנה לפלסטינים ולאכוף את החוק כלפי חיילים שבצעו עבירות כנגד פלסטינים, למעשה סולל את הדרך להתערבותם של מנגנונים בינלאומיים, ובראשם הכרזתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) על חקירת חשד לפשעי מלחמה שלכאורה בוצעו על ידי מדינת ישראל בחסות השליטה הישראלית בשטחים הכבושים.