ב-2014 פתחה מצ"ח בחקירתם של 229 אירועים שהעלו חשד לעבירות פליליות שביצעו חיילים כלפי פלסטינים בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה. מתוך 229 החקירות, 8 (3.5%) בלבד הניבו עד כה כתבי אישום. מדובר בירידה מ-2013, אז נפתחו 199 חקירות שהניבו 9 כתבי אישום (4.5%). כך עולה מדף נתונים שפרסם יש דין, המבוסס על מידע שמוסר דובר צה"ל לבקשת הארגון מדי שנה ועל מעקב רב-שנתי אחר נתונים אלה.

דף הנתונים מראה כי קיים שיעור נמוך של הגשת כתבי אישום, שעל סמך המעקב שלנו מעיד על כשלון עמוק ומתמשך במיצוי החקירות ובהבשלתן לכדי גיבוש כתבי אישום. התוצאה היא מתן חסינות כמעט מוחלטת לחיילי צה"ל מפני העמדה לדין. טענה זו נובעת מכך שמדובר בחקירות רבות שמראש נפתחו רק לאחר בדיקה מקדמית, שזהות החשודים במעשים הנחקרים ידועה על פי רוב לצה"ל וקל יחסית לאתרם, ובכך שמלכתחילה פלסטינים רבים נמנעים מלדווח על פגיעה בהם במקרים זניחים או קלים יחסית.

מרבית החקירות הפליליות שנפתחו במצ"ח עסקו בחשד לעבירות אלימות או גרימת פציעה מצד חיילים, אולם מהנתונים ניתן לראות שרוב כתבי האישום שהוגשו ב-2014 עסקו בעבירות רכוש ולקיחת שוחד. אירועים חמורים יותר, שבהם נפצעו או נהרגו אזרחים פלסטינים, כמעט שלא הובילו להגשת כתבי אישום.

הנתונים שנאספו, כמו גם הניסיון המתמשך של יש דין בליווי ומעקב אחר תלונות שהגישו פלסטינים בעקבות אירועי פגיעה מחיילים, מצביעים על חוסר תיאום ופיקוח בין גופי אכיפת החוק בצה"ל (מצ"ח והפרקליטות הצבאית) ועל התמשכות ארוכה ובלתי סבירה של הליכי אכיפת החוק.

לחוסר התיאום והפיקוח מצד הפרקליטות הצבאית ולהתמשכות הבלתי הסבירה של הליכי אכיפת החוק השפעה מכרעת על איכות פעולתם של מנגנוני אכיפת החוק על חיילי צה"ל החשודים בפגיעה בפלסטינים. מנגנונים אלה אינם אפקטיביים ונכשלים ביצירת הרתעה מפני ביצוע עבירות ובמתן הגנה לתושבים פלסטינים.