גנבים ברשות המדינה

אם למישהו היה ספק באשר לחוסר רצינותה של ממשלת ישראל במאבק בטרור המתנחלים, באה הכניעה האחרונה שלה בחוות גלעד והסירה אותו

בנימין נתניהו התפרסם, בשנות השמונים, כאשר הוא פרסם ספר שערך בנושא המלחמה בטרור. מאז הוא נחשב, משום מה, למומחה בתחום. מול הטרור היהודי, מצד שני, הוא בעיקר מתקפל. בשבוע האחרון נרשמו שתי נסיגות של נתניהו בתחום: בתחילת השבוע, הוא התעלם מדרישות השב”כ, המשטרה ומערכת הבטחון והורה להתייחס לאנשי “תג מחיר” לא כארגון טרור אלא במונח הריק ממשמעות של “התאחדות בלתי חוקית”; ואתמול (ד’) הודיע שר הבטחון שלו, משה “בוגי” יעלון, שהממשלה תלבין את המאחז, אחרי שיפונו ממנו ארבעה מבנים בלתי חוקיים במיוחד שאת פינויים דרשה “יש דין."

המעורבות שלנו בפרשה החלה כך. נתחיל בתיאור העובדות שאין עליהן עוררין. בשנת 2010 פלשו מתנחלי חוות גלעד, אחד המאחזים הבלתי חוקיים היותר ידועים לשמצה, לאדמותיו של עזת אסאד רשיד צואן, ובנו עליהן שני מבנים. צואן הגיש שתי תלונות למשטרה, אולם דבר לא נעשה, ב-14.7.10 וב-10.10.10. כשנה לאחר מכן, ב-24.11.11, הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למבנים. צווי ההריסה לא יושמו, ועל כן עתר צואן לבג”צ באמצעות “יש דין” ב-19.2.12.

על כך שהמבנים בלתי חוקיים אין כל מחלוקת: המדינה אישרה את הדברים לא רק באמצעות צווי ההריסה, אלא גם בתשובתה לבג”צ. בדיון שנערך בבג”צ ב-17.6.12 אישר נציג של חוות גלעד, שנכח בדיון, כי המבנים אינם חוקיים. אף על פי כן, ולמרות הבטחות של המדינה כי הריסתם נמצאת בעדיפות גבוהה – שכן המבנים נמצאים בשטח בי, שהוא בשליטה אזרחית פלסטינית – לא רק שהם לא נהרסו, אלא שהמתנחלים הוסיפו עליהם בעוד העתירה תלויה ועומדת (!) עוד שני מבנים. בהתאם, הגשנו ב-12.3.13 בקשה לצו בזיון בית המשפט. בשבועות האחרונים, אחרי שלמדו המתנחלים שפינוי ארבעת המבנים מתקרב, הם נקטו בתרגיל משפטי של הגשת עתירת סרק ומחיקתה, וקנו להם זמן להפעלת לחץ על יעלון – לחץ שכמסתבר עשה את שלו.

אבל חוות גלעד היא הפרת חוק הרבה מעבר לארבעת המבנים שהם נושא העתירה שלנו. המאחז הוקם ב-2002, ברובו על קרקעות שהמנהל האזרחי אישר שהיו קרקעות פלסטיניות מעובדות. הוצאו לו, כמובן, צווי הריסה, אבל הוא משגשג ופורח. למאחז הזה שמור מקום של קלון בתולדות המאחזים: ספק אם יש מאחז שפורסמו כל כך הרבה דיווחים על מקרי אלימות סביבו. זו החלה כבר ב-2002: "הארץ" דיווח שהמתנחלים גירשו פלסטינים שבאו למסוק את הזיתים שלהם, בסיועם של חיילים – בזמן שהמתנחלים היו עסוקים בביזת המטע. באותה השנה, התפרעו המתנחלים ותקפו שוטרים וחיילים; "הארץ" דיווח כי 12 מהם הועמדו לדין. ב-2007, דיווח "הארץ", פקחי המנהל האזרחי שהגיעו למקום הותקפו על ידי מתנחלים רעולי פנים. ב-2008, דיווח הבוקר עמיחי אתאלי ב"מעריב", טבעו יושבי חוות גלעד את הביטוי “תג מחיר”: הם התחייבו לתקוף פלסטינים חפים מפשע על כל פעולה שתנקוט נגדם הממשלה. ב-2009, תקפו מתנחלים מחוות גלעד חמישה שוטרים שהתחפשו לפלסטינים. "הארץ" ציין שהם שוחררו. באותה השנה, מתעמתים מתנחלים סביב המאחז כשמדיווח "הארץ" עולה  שמתנחלת דרסה חייל , כדי למנוע מהצבא מלחסום את העברתו של קרוואן למקום. ב-2011, התלוננו פלסטינים באזור המאחז שתקיפות באבנים של רכביהם הפכו לשגרה; מהדיווח של ynet  עולה כי צה”ל, בתמורה, העניק כהרגלו פרס לפורעים והורה על הפלסטינים לנסוע בדרכים חלופיות. בעקבות הפיגוע בתל אביב בנובמבר האחרון, מסר "הקול היהודי",  יצאו מתנחלים באזור להתפרעויות ותקפו כלי רכב של פלסטינים. חוות גלעד, כפי שדיווח "מעריב", שימשה גם כמוקד של הפרעות אחרי רצח אביתר בורובסקי, בסוף אפריל האחרון. וזה רק מדגם.

זה המאחז שאותו מנסה כעת הממשלה להכשיר. זה קן הצרעות שאיתו מנהל שר הבטחון משא ומתן. למה הדבר משול? לקבוצת עבריינים שהיתה משתלטת על אדמותיהם של אחרים באשדוד, מטילה אימה על סביבתה, תוקפת את השוטרים שבאים לפנותה ומניסה אותם – עד שהיתה מאלצת את השר לבטחון פנים להגיע איתה להסדר על הגזילה שבידיה. בישראל זה לא יכול היה לקרות; בגדה, מתקבל הרושם, זה לא רק קורה – הממשלה משתוקקת שזה מה שיקרה. למתנחלים, ובמיוחד לאלימים שבהם, ממשלת ישראל אוהבת להכנע.

כאמור, האדמות שעליהן נבנתה חוות גלעד, כשנתפס השטח, היו בחלקן הגדול אדמות פלסטיניות מעובדות. כעת טוענים המתנחלים כי הם הצליחו לרכוש חלק מהאדמות. יכול להיות. השאלה אם לרכישה כזו יש ערך כלשהו. שימו את עצמם בנעליו של איכר פלסטיני: חבורה של בריונים, מגובה על ידי צבא, פלשה לאדמתו ונישלה אותו ממנה. אין שום דרך שבה הוא יוכל להחזיר לעצמו את האדמה הגזולה. כעת מגיעים אליו נציגי הגנבים, ומציעים לו עסקה שאי אפשר לסרב לה: למכור את האדמה שממילא כבר לא נמצאת בחזקתו והנסיון מורה שלא תשוב לחזקתו. זו עסקה מהסוג שדון קוריליאונה היה מציג כעסקה שאי אפשר לסרב לה.

ביום רביעי הקרוב, ייערך דיון בבג”צ בשאלת פינוי ארבעת המבנים שבגללם עתרנו. יש לקוות, אבל לא יותר מדי – חבל על כאב הלב – שהשופטים לא רק יאמרו דברים נחרצים על שיטת הגזל הזו, אלא גם יחליטו בהתאם לרטוריקה שלהם.