חיילי צה"ל מקבלים פלסטינים מוכים ממתנחלים, ולא שואלים שאלות מיותרות. מקרה שלא יזכה לשום תשומת לב

ב-21 בנובמבר 2015 יצא צעיר פלסטיני, ב', יחד עם ידיד, ח' – שמותיהם חסויים משום שהם קטינים – מכפרו כדי להביא אוכל לאביו של האחרון שעבד את אדמתו. השניים הינם תושבי כפר א-דיכ.

בסביבות השעה 14:00, הם הגיעו אל אביו של ח' ומסרו לו את הארוחה. משם, הם פנו לחלק אחר של החלקה כדי ללקט "פרחים לבנים ריחניים שנקראים נ’רגס", כפי שיאמר אחר כך ב'. הם היו כקילומטר מברוכין כשהבחינו בשלושה רוכבי סוסים שהתקרבו אליהם. רק כשהיו סמוכים ממש, הם הבינו שמדובר באזרחים ישראלים.

שניים מן השלושה היו חמושים: האחד ברובה, השני באקדח. באיומי נשק, הם אילצו את שני הנערים לעמוד. הישראלי השלישי, מצויד באלה, החל לחבוט בהם בעוד שני האחרים מכוונים אליהם נשק. המכות נמשכו דקות ארוכות – ב' חשב שמדובר בעשר דקות שלמות. השניים לא העזו לנסות לברוח, משום שהאמינו שיירו בהם אם ינסו.

אחר כך אילצו האזרחים הישראלים את שני הנערים להסיר מעליהם את מעיליהם ונעליהם, והובילו אותם יחפים – ב' העריך את המרחק כקילומטר, והם עשו אותו כשכלי הנשק מכוונים אליהם – לעבר מגדל שמירה סמוך לברוכין. המגדל לא היה מאויש, והמתנחלים החלו להכות אותם שוב. תוך כדי ההתקפה, הגיע למקום ג’יפ צבאי.

מה עשו חיילי צה"ל, נציגי הריבון, כאשר ראו שני צעירים יחפים עומדים, נשק מכוון אליהם, ואדם מכה אותם באלה? האם הם עצרו את התוקפים, כפי שהיה עושה כל אדם שעינו איננה עיוורת וליבו איננו גס?

מה פתאום. הם לא דיברו בכלל עם האזרחים הישראלים, שעכשיו יוצאים מהסיפור הזה. החיילים קשרו את עיניהם של הצעירים בפלנלית, והחזיקו אותם בג’יפ במשך כמה שעות. אחר כך, כפי שיתאר ב', הסיעו החיילים את האנשים שהפכו לעצורים בלי שמישהו יסביר להם על מה ולמה לברוכין, שם הם הועברו לידי המשטרה. שוטר בשם שלומי השתמש בטלפון של ב' כדי להתקשר לאביו: בוא תאסוף את הבן שלך מהכניסה לברוכין. האב לא הבין במה מדובר. הוא חשד תחילה שמדובר במתיחה. בינתיים, ב' ביקש משוטר אחר שיביא לו מים. בתגובה, לדבריו, הוא חטף מכות מאחד השוטרים.

אז מה היה לנו פה: אזרחים ישראלים נטולי כל סמכות חוקית שעוצרים שני נערים, מכים אותם באיומי נשק ומפשיטים אותם חלקית מבגדיהם; חיילים שמקבלים אותם בשתיקה, בלי לשאול שאלות, ובלי לעכב את התוקפים; שוטר שמכה עציר; ושוטר אחר שמעביר את העצירים להוריהם.

רגע, על מה היה העיכוב? האם זה היה עיכוב חוקי בכלל? אם היתה סיבה לעיכוב, למה הם שוחררו? אם לא היתה לו סיבה, למה האנשים שעיכבו אותם ללא עילה לא נעצרו? למה, בעצם, הם לא נעצרו על ידי החיילים מיד, בשל התעללות? החיילים, כזכור, הגיעו למגדל השמירה כשהתקיפה של ב' היתה בעיצומה. איזה מין נציג של רשות אכיפת חוק רואה דבר כזה ועובר עליו לסדר היום?

התשובה, כמובן, היא חייל ישראלי בגדה המערבית – בתנאי שהקורבן הוא פלסטיני.

מה המטרה של כל זה? המטרה היא המטרה הקבועה: הטלת אימה על פלסטינים כדי להרגיל אותם לא להגיע לאדמות סמוך להתנחלויות, כדי שאחר כך אפשר יהיה לפלוש אליהן בקלות יחסית. מאז התקרית ב' מפחד ללכת לאדמותיו של אביו. האחרון אומר ש"ברור שהם רוצים להפחיד אותנו, שלא נגיע לאדמות שלנו". ובמקרה הזה, הוא אומר, "הם גם הצליחו".

ב' לא מתכוון להגיש תלונה במשטרה; אין לו אמון בה, ובצדק. הוא חוזר על האמירה שאנחנו שומעים שוב ושוב מפלסטינים: "כשהשופט הוא אויבך, למי תתלונן?"

מי יודע, אולי עוד כמה שנים נשמע את הסיפור מהצד השני: הסיפור של החייל שראה את הפלסטינים המוכים וחשב לעשות משהו, אבל ידע שאין טעם וההשתתפות שלו בפשע הקטן הזה אכלה אותו. האנשים שמרוויחים מהפשע הזה, כמובן, ידרשו ממנו לסתום את הפה.