בזמן שישנתם

אזרחים ישראלים מטילים טרור על בורין. כרגיל, הם מקבלים סיוע מהצבא החזק ביותר במזרח התיכון

בפרפרזה על  טולסטוי, כל הכפרים בגדה המערבית אומללים בדרכם שלהם. הקללה של בורין, במחוז שכם, היא שהוא שוכן סמוך לשתי התנחלויות בעייתיות במיוחד, הר ברכה ויצהר. התקפות מצד אזרחים ישראלים שמגיעים מכיוון ההתנחלויות הללו על תושבי בורין היא עניין יומיומי כמעט; באחד השבועות האחרונים נמנו לא פחות מארבע התקפות כאלה. (עוד על בורין, כאן.)

הבעיה עם ההתקפות הללו היא לא האזרחים הישראלים: היא שהם מלווים דרך קבע על ידי חיילי צה"ל, שמגינים עליהם גם בזמן פוגרום. יש שם נוהל קבוע: האזרחים הישראלים מגיעים לתקוף את הכפר, לעתים תוך תקיפה של בית הספר או של כמה מהמבנים היותר מבודדים בו; תושבי הכפר מתארגנים להגנה עצמית ומיידים אבנים לעבר הפולשים – ואז מגיע הצבא החזק ביותר במזרח התיכון ויורה לעבר תושבי הכפר שמנסים להגן על עצמם רימוני גז, הלם, מדי פעם קצת קליעי גומי ולעתים גם ירי חי. כל זה קורה, נדגיש, לא בזמן שהתושבים הפלסטינים מנסים לפשוט על התנחלות, אלא בזמן שהם מנסים להגן על אדמתם. צבא הצאר חזק? לא! צה"ל חזק.

והסיוע של צה"ל לפורעים לא נעצר שם. באמצע חודש נובמבר, פרץ פוגרום על פי הקווים האלה בבורין. קבוצה גדולה של אזרחים ישראלים ירדה מאחד המאחזים לעבר הכפר, ותושבי בורין, שמכירים את המצב לעייפה, יצאו לגרש אותם. בתגובה, הגיעו תוך זמן קצר חיילי צה"ל למקום, ובמקום לפנות את הפולשים ולהגן על התושבים הם התעלו על עצמם: הפעם לא הסתפקו בירי רימוני גז והלם על הפלסטינים שניסו להגן כפרם, אלא גם השליכו רימוני הלם לביתו של ח', ילד בן 14, ואיימו על אמו של ח', מ', כי אם לא תפתח את הדלת, הם ימשיכו להשליך רימוני הלם פנימה.

אני לא יודע אם יצא לכם אי פעם להיות בקרבת רימון הלם. זו חוויה לא נעימה, בלשון המעטה. בדרך כלל, הצבא משתמש בהם נגד הפגנות בשטח פתוח; שם ההשפעה שלהם, פיצוץ עז שמחריש ומסמא, מוגבלת. אבל במקור, הרימונים הללו מיועדים לשימוש כנגד מטרות חמושות שיש לנטרל בתוך מבנה. שם, במקום שבו גלי ההלם חזקים הרבה יותר, זה נשק של ממש, שמסוגל גם לגרום נזק. זה מה שהשליכו חיילי צה"ל על בית שכפי שנראה, לא היווה להם שום איום.

בעקבות האיום, פתחה מ' את הדלת, והחיילים הסתערו פנימה. הם מצאו את בנה, ח', שהיה על גג הבית בזמן התקרית, ודרשו ממנו לעמוד במקום וללא לזוז. הם החזיקו אותו כך כשעה, כשמדי פעם הם דורשים ממנו לזהות מיידי אבנים מבין תושבי הכפר. אחר כך הגיע הנוהל שכל מי ששירת בשטחים מכיר: ידיו של ח' – בן 14, נזכיר – נכפתו באזיקון פלסטיק הדוק מאחורי גבו; את עיניו כיסו החיילים בפלנלית. האם נשקפה ממנו סכנה כלשהי? האם הוא נלקח למתקן צבאי סודי במיוחד, שבו יושבים מדענים שעצם קיומם מוכחש ומפתחים את נשק העתיד? לא, הוא נלקח לנקודת המשטרה בחווארה, מקום מוכר לכל. אז למה כיסוי העיניים? כי הצבא החזק-חזק-חזק, כל כך חזק שהוא צריך לומר לעצמו שהוא חזק, חייב להוכיח שהוא חזק יותר אפילו מילד כפות בן 14, ושהוא מסוגל להשפיל אותו ולהטיל עליו אימה.

במהלך הנסיעה, אומר ח', החיילים היכו אותו. כשהג'יפ בו הוסע נעצר, הוא נדחף החוצה מתוכו – ילד כבול ומכוסה עיניים, כן? – והחיילים צחקו. אחר כך הם נתנו לו מים. הוא הובא בפני חוקר משטרה, שדרש ממנו לזהות את משליכי האבנים. כשח' אמר שהוא לא מסוגל לעשות את זה, כי הם היו רעולי פנים, השוטר סטר לו. הוא הוצא מחדר החקירות, הושב על המדרכה, שם החיילים התעללו בו עוד קצת. אחר כך העלו אותו שוב על הג'יפ, הורידו אותו בצומת בורין, נתנו לו להתקשר לאביו, ונסעו משם. זה כובד הראש שנוקטים חיילי צה"ל בהגנה על קטינים שנמצאים במשמורתם: נטישה על כביש.

אז מה היה לנו: פריצה לבית באיומים, מעצר של קטין ללא נוכחות מבוגר (דבר שהחוק הישראלי מקפיד בו), התעללות בקטין חסר ישע, נסיון להפוך קטין למודיע משטרתי בעל כורחו, ואחר כך נטישה שלו על כביש. כל זה קרה כתוצאה של שיתוף הפעולה של הצבא עם הפורעים היהודים: הוא חטף קטין מביתו כדי לנסות להוציא ממנו, תוך התעללות ואלימות, מידע שיאפשר את הפללתם של אנשים שמנסים להגן על עצמם. למותר לציין שהמצב ההפוך – חטיפתו של ילד יהודי מביתו בנסיון לסחוט אותו לכדי הפללה של אחרים, תוך אלימות כלפיו והשלכת רימוני הלם לתוך ביתו – לא יעלה על הדעת. וטוב שכך. אבל מה נאמר על הפער הזה?

אילו היה הצבא מפגין קצת פחות אגרסיביות כלפי ילדים פלסטינים בני 14, ויותר מאמץ במניעת פוגרומים מצד אזרחים ישראלים ממומני ממשלה, יכול להיות שהוא היה יכול לומר על עצמו שהוא לא רק חזק, אלא אפילו מוסרי. בינתיים זה לא קורה, וכל זמן שאתם מעדיפים לא לדעת מה נעשה בשמכם ובכספי המסים שלכם, זה גם לא יקרה. כפי שהצבא הוא האחראי האולטימטיבי להשתוללות המתנחלים, אתם – הבעלים של הצבא, המנהלים שלו – אחראים להשתוללות שלו.