בג"צ פסק, הפחד ממשיך

תושבי בית פוריק ממתינים למסור עדות על מניעת גישה לאדמותיהם

למרות פסיקה של בג”צ שמתירה להם גישה לאדמותיהם, חקלאי הכפר בית פוריק נמנעים מכך, מחשש לפגיעה מצד אזרחים ישראלים

בסוף חודש ספטמבר, שלחו עורכי הדין שלנו, רוני פלי ומיכאל ספרד, מכתב חריף ליועץ המשפטי של כוחות צה”ל ביהודה ושומרון, אל”מ דורון בן ברק, ובו התריעו כי כוחות צה”ל ממשיכים להפר את חובתם להגן על חקלאים באזור הכפר בית פוריק. המכתב נשלח ימים ספורים קודם למסיק והוא דורש מצה”ל לנקוט בכל האמצעים כדי להגן על תושבי הכפר במהלכו.

מהיותו הכוח הכובש בגדה המערבית, ומהיותם של התושבים הפלסטינים אזרחים מוגנים על פי אמנת ז’נבה הרביעית, לצה”ל יש חובה מובהקת להגן עליהם. כך, בין השאר, כתבה שופטת בית המשפט העליון בייניש בבג”צ ראשר מוראר:

"אין אפוא ספק, כי על המשיבים לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת להגן על ביטחונם של החקלאים הפלסטינים המגיעים לעבודה באדמותיהם וכן עליהם לפעול על מנת להגן על זכויותיהם הקנייניות של העותרים לבל תיפגענה שלא כדין. הגם שאין בידו של בית משפט זה לקבוע מה יהיה היקף הכוחות שיוקצה למשימות אלה ומה יהיו הפעולות המבצעיות שיינקטו, הרי שבידינו לומר כי ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח."

אף על פי כן, צה”ל נכשל בחובתו זו שוב ושוב. בשנת 2011, עתרנו לבג”צ בשם מועצת בית פוריק, בדרישה להורות לצה”ל לאבטח את החקלאים בעת עלייתם לאדמותיהם. ההליך הסתיים בכך שבית המשפט קבע שיש לאפשר לחקלאים להגיע לרוב גדול של אדמותיהם בכל ימות השנה ללא הפרעה, פרט לרצועה צרה סביב מה שמכונה “מאחזי הגדעונים.” אל הרצועה הזו יוכלו החקלאים להגיע, כל ימות השנה, אך בכפוף לתיאום עם כוחות צה”ל. ההסכמה הזו קיבלה תוקף של פסק דין.

עם זאת, בפגישה שערכו נציגי יש דין עם תושבים בבית פוריק בסוף חודש ספטמבר, לאחר שהוזמנו למקום על ידי מועצת הכפר, התברר שתושבים רבים חוששים להגיע ולעבד את אדמותיהם בגלל איומים ומקרי אלימות קודמים שקרו באזור.

התושבים שנזקקים לתיאום עם צה”ל כדי להגיע לאדמותיהם התלוננו שלמרות התיאום, הם סובלים התקפות אלימות מצד אזרחים ישראלים. האחרונים גם נוהגים לגנוב את היבול של החקלאים ולחבל בעצים שלהם. הליך התיאום איטי, ואם בכל זאת השאירו האזרחים הישראלים קצת יבול מאחוריהם, התיאום הוא למשך יומיים בלבד, ונמשך בין השעות 07:00 בבוקר עד 13:00 בלבד. יתר על כן, הכוחות הנדרשים לאבטחה אינם מספקים, והתוצאה היא שקבוצות חקלאים שרחוקות מכוחות האבטחה מותקפות בכל זאת על ידי אזרחים ישראלים.

גם רבים מן התושבים שזכאים להגיע לאדמתם ללא כל תיאום, אינם מעיזים לעשות זאת: חקלאים לא מעטים דיווחו על תקיפות מצד אזרחים ישראלים, איומים כלפי החקלאים, כמו גם הגניבה החוזרת על עצמה של יבול וציוד חקלאי. התוצאה הסופית היא שכתוצאה מהאיומים, עבירות הרכוש ועבירות האלימות של האזרחים הישראלים, שצה”ל איננו מצליח או שמא איננו מנסה לבלום, האדמות של תושבי כפר פוריק ננטשות. בחלק מהמקרים, החקלאים אינם יודעים אפילו מה המצב באדמתם, ויבולים שאינם מקבלים טיפול שוטף, מטבע הדברים, קמלים.

שנתיים אחרי שבג”צ קבע שלחקלאי בית פוריק יש זכות לחזור לאדמותיהם שמהן גורשו שלא כדין, צה”ל – הניצב בנעלי הריבון בגדה המערבית – נכשל באספקת אבטחה לבעלי האדמה. וכפי שראינו בעבר, בדו"ח מסלול הנישול, זו לא טעות – זו מדיניות.