ארץ, אל תכסי דמם

יוסוף פחרי מוסא אחלייל, 1995-2011.

ב-28.1.11 נהרג יוסוף פחרי מוסא אחלייל, בן 16, ככל הנראה מאש מתנחלים. הפרקליטות נדרשה ל-14 חודשים כדי למנות פרקליט, ואחר כך סגרה את התיק מחוסר ראיות

חלק גדול מהפוסטים בבלוג הזה עוסקים ברשלנות משטרתית בעת חקירה, ובהחלט יתכן – על כך בהמשך – שגם פרשת מותו של יוסוף פחרי מוסא אחלייל, נער בן 16 מבית אומר, תכנס גם היא לסטטיסטיקה הזו. אבל, בינתיים, הסיפור הוא של אדישות נפשעת מצד הפרקליטות.

ב-28 בינואר, 2011, קרה משהו בכפר בית אומר שבמחוז חברון. העדויות מדברות על תקיפה של אזרחים ישראלים משני כיוונים שונים, בו זמנית. בשני המקרים היה ירי; ההתקפה השניה הסתיימה במוות. עדים מתארים קבוצה גדולה של אזרחים ישראלים שפשטו על הכפר, כששלושה מהם פתחו באש חיה על הפלסטינים מרובים, ככל הנראה רובי סער מדגם אמ-16. לדברי אחד העדים, הישראלים ניהלו טקס כלשהו, תקעו בשופר, ואחר כך פתחו באש. העדים תמימים בדעתם שלא היו כוחות צבא באזור ושהם הגיעו רק אחרי הירי.

כשהכל נגמר, שכב יוסוף פחרי מוסא אחלייל, שהיה בדרכו לסייע לאביו בעבודתו בשדה. עדות האב, פחרי, ראויה לציטוט: "אני עובד בחקלאות וזה עיסוקי העיקרי. בחופש הילדים עוזרים לי. לפני שיצאתי לעבודה בקשתי מבני יוסוף שיבוא לעבודה איתי בהמשך היום. בשלב מסויים שמעתי קולות ירי לא ידעתי במה מדובר והמשכתי בעבודתי. ואז בשעה שאני לא זוכר באו אנשים מהכפר עם רכב ובקשו לקחת אותי הביתה. לא הבנתי למה, סרבתי אך הם התעקשו, לקחו אותי אתם והחזירו אותי הביתה. כשהגעתי הביתה ראיתי שרוב הכפר התאספו ליד הבית שלי. שאלתי מה קרה? אמרו לי הבן שלך נורה. אמרתי מה פתאום, סיכמתי עם הבן שלי שיתלווה אלי לעבודה. כך התברר לי שהבן בדרכו אלי לעבודה נפצע על ידי המתנחלים." אחלייל נפגע בראשו ומת.

המשפחה הגישה תלונה למשטרה באותו היום. מכאן, מעקב התלונה שלנו מספר את הסיפור. ב-16.2 הודיעה המשטרה שהתיק נמצא בחקירה; ב-14.3.11 היא אמרה שהיא קיבלה עדות וצילומים, ושאם יש לנו מידע נוסף אנחנו מתבקשים למסור אותו. ב-2.5.11 הודיעה לנו המשטרה שהתיק הועבר לטיפול פרקליטות מחוז ירושלים.

ב-5.6.11, פנינו לפרקליטות המחוז כדי לשאול מי הפרקליטה שמטפלת בתיק. לא היתה כזו. פנינו אליהם שוב ב-24.8.11, כלומר שבעה חודשים כמעט אחרי התקרית, אבל הפרקליטות עדיין לא מצאה שמותו בנסיבות אלימות – על כך אין חולק – של נער בן 16 היא משהו שמצריך טיפול של פרקליט. חזרנו על הפניה ב-25.9.11. יכולנו באותה המידה לדבר אל העצים ואל האבנים.

ה-24 באוקטובר חלף, ומותו של אחלייל עדיין לא טרד את מנוחתה של הפרקליטות. הגענו ל-15 בדצמבר, והנער שצנח עם קליע בראשו המשיך לשעמם את הפרקליטים. ב-15 בינואר 2012, כמעט שנה ליום ההרג, התיק של אחלייל בפרקליטות המשיך להעלות אבק. אנחנו המשכנו להציק, וב-20.3.2012, כלומר שנה וחודשיים כמעט מיום ההרג התבשרנו שבשעה טובה ומוצלחת התמנתה פרקליטה לטפל בתיק. כשבוע לאחר מכן, שאלנו אותה מה קורה עם התיק. לא התקבלה תשובה.

חזרנו על השאלה הזו חודשיים לאחר מכן. תשובה לא קיבלנו. אנחנו אנשים עקשניים שהתרגלו לדפוק את הראש בקיר של הממסד, אז ניסינו לברר גם ב-30 ביולי 2012 – ארבעה חודשים לאחר שהפרקליטה קיבלה את התיק ויותר משנה וחצי מיום ההרג, אבל מי סופר – האם הפרקליטות קיבלה איזושהי החלטה. לא קיבלנו תשובה.

בשלישי בינואר 2013, כלומר כמעט שנתיים אחרי ההרג ותשעה חודשים כמעט מאז שקיבלה הפרקליטה את התיק, עדיין לא היתה לה תשובה. חלפה לה עוד חצי שנה, וברביעי באוגוסט 2013 הודיעה לנו הפרקליטה כי ב-30 ביולי 2013, היא קיבלה החלטה לסגור את התיק. המשטרה העלתה ארבעה חשודים; הפרקליטה סגרה את התיק כנגד שלושה מהם מחוסר ראיות מספיקות וכנגד הרביעי – מחוסר אשמה.

זה היה בתחילת אוגוסט. מאז אנחנו מנסים לקבל את תיק החקירה כדי שנוכל להגיש ערר על ההחלטה לסגור אותו. עד הימים האחרונים, הפרקליטות לא הצליחה במלאכה הפשוטה למדי של המצאת תיק החקירה לידינו. יש טענות סותרות באשר למה שקרה איתו: בפרקליטות טוענים שהוא הוחזר למשטרת חברון, שם אמרו תחילה שהם לא קיבלו אותו בחזרה. עם זאת, אנחנו שמחים לבשר שבימים האחרונים הוא נמצא, צולם, ויגיע לעיוננו בימים הקרובים.

בואו נעשה ניסוי מחשבתי. בואו נאמר שההרוג עדיין היה בן 16, עדיין התגורר בשטחים, אבל לא קראו לו בשם זר, פלסטיני, כמו יוסוף אחלייל; קראו לו בשם מוכר יותר, כמו יוסי חברוני. יוסי חברוני ההיפותטי שלנו נורה בסמוך לכפר פלסטיני. מישהו מעלה על דעתו שהפרקליטות היתה מגיעה בעצלתיים אל התיק רק 14 חודשים אחרי האירוע? שהיא היתה נזקקת לעוד שנה וארבעה חודשים כדי לקבל החלטה בתיק?

הפרקליטות אחראית, מתוקף שליטתה של ישראל בשטחים, על הגנתם של תושביהם מפני אלימות. כשהם נגזלים, היא זו שאמורה להביא לדין את הגזלן. כשהם מומתים, חובתה לעשות צדק עם המת.

המקרה של יוסוף פחרי מוסא אחלייל מעיד באיזו רצינות לוקחת הפרקליטות את חובתה זו. הוא מקלף עוד שכבה דקה מהציפוי המתקלף גם כך של הטענה שבגדה שורר משהו שאפשר להתייחס אליו בפנים רציניות כאל "שלטון חוק." במקום שממנו נעדר שלטון החוק שורר חוק הטבע: כל דאלים גבר. כל החוזה החברתי שלנו עם הממשלה מיועד לסלק את המצב הזה, שבו כפי שציין הובס החיים הם "אכזריים, אלימים וקצרים." במילים העדינות ביותר שבאפשר, במקרה של י' – ולמרבה הצער, במקרים רבים אחרים – הפרקליטות מועלת בחוזה החברתי הזה.

והתוצאה היא אב שממשיך לחכות שבנו ישוב אליו אל השדה, והורגים שיודעים שדבר לא יקרה להם אם ישובו להרוג.