המטרה אחת, וכל הדרכים מובילות אליה: השתלטות ישראלית על כמה שיותר אדמות בגדה המערבית. השיטה העיקרית: הכרזה על כמה שיותר אדמות כ”אדמות מדינה”
נתחיל מהחדשות הטובות: נייר העמדה החדש שלנו, “פרקטיקות של השתלטות על אדמות בגדה המערבית”, מוצא שהתרגיל שממשלת ישראל עודדה כל כך בשנות ה-90 – שאזרחים ישראלים יתפסו קרקע פרטית של פלסטינים ויקימו עליה מאחז – הפך לבעייתי. כבר מאד קשה להגן, אפילו בבג”ץ, על השתלטות בלתי חוקית על קרקעות של אנשים פרטיים. מצטערים, תושבי דרך האבות, עמונה וכל השאר – זה כבר לא עובד יותר.
כמובן, העובדה שסתם פלישה לא עובדת יותר, וכבר לא בונים מאחזים על קרקע פרטית, לא אומרת שהפרקליטות לא נלחמת בשיניים ובציפורניים על כל מאחז. כך למשל, העתירה שדרשה את פינוי כל עמונה הוגשה ב-2008, בג"ץ פסק ב-2014 שיש לפנות את כל המאחז הבלתי מורשה עד סוף 2016, אבל זא לא מונע מהמוחות היצירתיים בפרקליטות לנסות לברר איך אפשר לעקם את החוק ולהציל את המאחז.
עם זאת, עיקר המאמצים של הדרג המדיני והדרג הביצועי מופנים בשנים האחרונות לכיוונים אחרים. כפי שציין נייר עמדה קודם שלנו, "מתחת לרדאר", בשנים האחרונות יש שינוי ניכר בעמדת המדינה, כפי שהיא מוצגת לבג"ץ. אם בעבר עמדתה ביחס למאחזים בלתי מורשים היתה “הם בלתי חוקיים, ואנחנו מתכוונים לפנות אותם מיד ברגע שהדגים יעברו לגור על העצים”, העמדה בשנים האחרונות היא “זה בלתי חוקי, אבל אנחנו מתכוונים להפוך את זה לחוקי”.
מה שמתרחש כאן פשוט למדי: הממשלה מבינה שאם היא תגיע לבית המשפט כשהיא צריכה להגן על גזל פשוט, על קבוצת אנשים שהשתלטו על קרקע פרטית, היא תפסיד. על כן היא צריכה להעטות אצטלה חוקית על מעשה עברייני. מכירים את המילה “להכשיר”, שכל כך הרבה משתמשים בה? המדובר בפרקטיקה של לקיחת שרץ והכרזה עליו ככשר.
ומאחר שלא סביר שפנטזיות נוסח חוק ההסדרה – שאותו הגדיר היועץ המשפטי לממשלה כ"סוף הדמוקרטיה" – אכן יתממשו, השאלה היא איך תנסה הממשלה להמשיך ולשמור על הגזל.
מיטב המוחות היצירתיים במדינה עובדים על זה כרגע. הם עוקבים אחרי העתירות המוגשות, וכשהם חוששים שתהיה הצלחה לעתים קרובות הם מוותרים. למשל, לאחרונה בוטלו כמה פעמים צווי תפיסה צבאית, כשהסתבר שהצבא לא עשה כלום עם האדמות. התכנון היה, יש להניח, להעביר את האדמות בשקט לידי מתנחלים מתישהו, כשלא מסתכלים, אבל זה לא הסתדר. כדי להמנע מפסיקה, שעשויה לשמש תקדים, המדינה בדרך כלל פשוט ויתרה.
לכן עיקר המאמץ מופנה היום לבניה הבלתי חוקית על אדמות ציבור וליצירת אדמת ציבור יש מאין. היכן שאפשר, המדינה מנסה להכשיר בניה על אדמה שכבר הוכרזה כציבורית. במקומות אחרים, מנסים להכשיר את הקרקע שמתחת לבתים בלתי חוקיים באמצעות הכרזה על האדמה כאדמת ציבור. יש דין ניהל שלושה הליכים משפטיים בדרישה להסיר בניה בלתי חוקית על אדמות ציבור. בהליך אחד, נתנו בתי המשפט סעד חלקי; בשני מקרים אחרים, המדינה הודיעה שבכוונתה להכשיר את השרץ, ובית המשפט מחק את העתירה.
ודאי שראוי היה לטעון שיש להרוס בניה בלתי חוקית גם כשהיא על אדמות ציבור; אחרי הכל, האדמות אמורות לשרת את הציבור והבניה עליהם בוצעה לטובת אנשים פרטיים בניגוד לחוק. אבל כולם, במיוחד בית המשפט, יודעים שזו פיקציה משפטית. אני מניח שרוב הקוראים לא שמעו על “אדמות ציבור”; הם מכירים הרבה יותר את המונח “אדמות מדינה.” השינוי הסמנטי לא מקרי: הוא מיועד לרמוז שהקרקע היא של המדינה עוד לפני שבכלל התחלנו את הדיון.
מכוח חוקי הכיבוש, שעל פיהם אמורה הגדה המערבית להתנהל, מותר לכוח כובש להכריז על אדמות לא מעובדות כאדמות ציבור. אחרי הכל, התושבים של השטח הנכבש זקוקים לבתי ספר, בתי חולים, פארקים, כבישים, שטחים תעשייתיים ועוד. אבל, כמובן, זה לא מה שקורה בגדה.
השטיק של הכרזה על אדמות ציבור נוצר אחרי שבג”ץ (בפסק דין אלון מורה ב-1979) פסל את הפרקטיקה של שימוש באדמות שנתפסו לצרכים צבאיים לצרכי בניה פרטית של מתנחלים. תוך ניצול המישמש החוקי בגדה, ערבוביה של חוק עות'מני, מנדטורי, ירדני וצבאי, הכריזה ישראל על “אדמות ציבור” – ואז העבירה אותן לא לרשות התושבים המוגנים של הגדה, אלא לידי ההתנחלויות. המנהל האזרחי נאלץ להודות ב-2013 (בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח) שרק 0.7% מהאדמות שהוכרזו כאדמות ציבור שימשו את הפלסטינים.
אבל רגע, ההכרזה על אדמות ציבור היתה מזמן, וההכרזות לא נוגעות למקומות שבהם הוקמו המאחזים הבלתי מורשים? לא אלמן ישראל: צוות קו כחול של המנהל האזרחי (שהוקם לכאורה כדי "לטייב" הכרזות ישנות באמצעות טכנולוגיה חדשה) מנסה בשקדנות לטעון שנפלו טעויות בהכרזה – ואיכשהו, לרוב הטעויות האלה מעבירות עוד קרקע לשליטה ישראלית, שלגמרי במקרה יש עליה בניה בלתי חוקית. פעם אחר פעם, ה”תיקונים” מכשירים שטח שיש בו בניה בלתי חוקית. אנחנו מנסים לאתגר את צוות קו כחול, אבל זה לא פשוט.
הבעיה, בסופו של דבר, היא שהמדינה משנה שוב ושוב את כללי המשחק. אתה משחק לפי מה שחשבת שהוא הכלל, והיא מודיעה לך שבעצם, הכלל אחר לגמרי. תמיד יהיה שטיק, טריק, גליק שיאפשר לה איכשהו לקחת עוד ועוד אדמות. האם אצבעותיה ההדוקות מאד מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? מתורגלות לשמוט? בינתיים, הן אגרוף קמוץ.