אל"מ יוסי פינטו בחגיגות העשור למאחז הבלתי-מולבן קידה.
צילום: מוטי מילרוד, "הארץ"

הכירו את אל"מ יוסי פינטו, מח"ט חטיבת בנימין, שמחזיק בסמכות וטו מעשית על החלטות בג"צ

בתחילת השבוע דיווחנו כי לאחר מאבק משפטי סיזיפי, שנמשך כשלוש שנים, ובמהלכו הפרה המדינה פעם אחר פעם את התחייבויותיה, יישם צה"ל סוף סוף את צו השימוש המפריע בקרקע באדמתו של העותר שבאנה, ובנו של העותר, מלווה בצוות של "יש דין," חרש את הקרקע.

סוף טוב הכל טוב? הוכחה לכך שמעבר לערפל, בסופו של דבר מבקיע שחר משפטי חדש? לא ממש.

המתנחלים, כפי שדיווחנו, לא אהבו את העובדה שהגזילה חולצה מבין שיניהם, ואדם בשם נחמן, שהציג את עצמו כקצין הבטחון של מאחז גבעת הרואה, הזעיק את כוחות צה"ל למקום. כשעתיים לאחר מכן גם חתם אל"מ יוסי פינטו, מפקד חטיבת בנימין, על צו שטח צבאי סגור שאסר על בעלי הקרקע להגיע אליה – כלומר הורה בפועל על הפסקת עיבוד האדמה על ידי בעלי הקרקע. חשוב לציין ששבאנה אף טרח לעדכן מראש את הצבא – באמצעות המת"ק הפלסטיני – על הגעתו למקום, אף על פי שבית המשפט קבע שהוא איננו חייב לעשות זאת; אנחנו, מצידנו, עדכנו מראש את פרקליטות המדינה.

כלומר, אל"מ פינטו פשוט החליט שפסק דין של בית המשפט העליון ביושבו כבג"צ הוא משהו שאפשר להתל בו; ששיקול הדעת של האל"מ, אחרי התייעצות עם הרבש"צ של המאחז, לוקח בהליכה את שיקול הדעת של שלושה שופטי בג"צ, כי, נו, בסך הכל מדובר בשופטים אזרחיים והקולונל פינטו לובש את מדי צה"ל. אל"מ פינטו אמנם פינה את החלקה מהעיבודים שהמתנחלים שתלו בהם כדי לגזול את אדמתו של שבאנה, כהוראת בג"צ, אבל מיד לאחר שביצע את לשון ההחלטה חזר להיות סייענם של המתנחלים וחתר כנגד רוחה, שהיתה השבת האדמה לבעליה כדי שיעשו בה כרצונם. חשוב לציין שפינטו איננו יוצא דופן בהתנהלותו: במקום "פינטו" אפשר לכתוב, פחות או יותר, את שמו של כל מח"ט, אוגדונר או אלוף פיקוד בגדה.

השאלה היא, אם ככה, מי צריך הליך משפטי. מי צריך לשרוף מאות שעות עבודה של עורכי דין, גם שלנו וגם של עורכי הדין של הפרקליטות? במקרה שלהם, אל"מ פינטו קדח חור קטן בתקציב המדינה – שום דבר, אמנם, ביחס לחור בגודל הטיטאניק שהצבא יוצר בחריגות התקציב שלו מדי שנה, אבל בכל זאת. למה לבזבז את זמנם היקר של שופטים? למה להכחיד יערות ולשתות בקשית את דמם של דיונונים חיוורים כדי להדפיס אלפים על גבי אלפים של עמודים, ועוד אחר כך לעטוף את כולם במשאב מתכלה אחר, שרידי דינוזאור שכדור הארץ השקיע בדחיסתו מיליוני שנים? אין לכם רחמים על הפלנטה האומללה הזו? למה לכם כל זה? שימו לב לצורה היעילה וחסכונית שבה טיפל פינטו בנושא: עמוד קצר ודחוס, שהוכן מראש וכל מה שצריך הוא לשנות בו את התאריך מעת לעת – אמנם, בנדיבותו התיר האל"מ "להפיץ העתקים מהכרזה זו לכל דורש", ואכן, היא מלווה במפה; ובכל זאת, מי צריך את כל הבלגאן של דיון פומבי וחופשי, על כל המחיר שהוא גורר איתו, כשאפשר להשאיר את כל הנושא לחסדיו של פונקציונרים יעילים כמו פינטו?

השאלה האם המפקד הצבאי פינטו חרג מסמכותו היא שאלה מעניינת במיוחד. כן, בכף אחת של המאזניים יש לנו החלטה של בג"צ. בכף השניה ניצב המפקד הצבאי בכל הוד יראתו, על כל הסמכויות שהוענקו לו בתקנות שעת חירום ובפקודות התקפות בשטחים הכבושים: שילוב של פחה טורקי, מושל מחוז אנגלי, ומפקד צבאי שדי בהוראתו כדי לבצע ענישה קולקטיבית כגון הריסת בית.

הנסיון מלמד שבג"צ נרתע מלהתמודד ישירות עם הדמות הזו, שכמו נלקחה מהסיוטים שב-Dies Irae הנוצרי: השופט הנורא שיושב על כסא רם ונישא ושופט בין המתים והחיים ואין עוד מלבדו, שאחריו אין כל ערעור, שבפניו אין כל אפשרות לטיעון, רק – באין מליץ יושר מול מגיד פשע, באין אפשרות לדרוש, כבפיוט היהודי, "תזכור לנו אהבתך, אדוננו" – לתחינה לחסד. כשמפקד הצבאי, בהתגלמותו כאל"מ פינטו המלווה במשפטן, אומר שכך עלה ברצון מלפניו, בג"צ בדרך כלל נסוג מפניו. גם כאשר המפקד הצבאי מפר את פסיקות בג"צ בריש גלי, זוכר האחרון שאין שתי מלכויות דרות בכפיפה אחת, ונשמר מאד מלהעלות על דל שפתיו את המילים "בזיון בית המשפט."

והנה, במסמך קצר אחד שרובו המוחלט נכתב מראש, הופך אל"מ פינטו לאבק שלוש שנים של דיונים משפטיים, רוקן אותם מליבתם – וחושף בכך את כרעי התרנגולת שעליהם ניצבת הפיקציה של "שלטון החוק" בשטחים הכבושים, ואת חולשתה של הביקורת השיפוטית של בג"צ. כדאי שנזכור זאת.