אולי הדבר המרתיח ביותר בכל שובו של תיק דריינוף מהמתים הוא הדרך שבה אוכפי החוק מתנערים מחובתם

נראה שאין מנוס אלא לפתוח בהתנצלות: לפני כחודש עדכנו אתכם בכך שבג”צ קיבל את עמדתנו בפרשת בתי דריינוף. ניתן היה להבין מכך שמאחר וישראל היא מדינת חוק, ההחלטה הזו גם תיאכף. אנחנו מתנצלים על ההטעיה הזו; כל שנוכל לומר הוא שהיא לא היתה מודעת או מכוונת.

בתדהמה מסוימת, אנחנו נאלצים לדווח שזה לא סוף פסוק. למרות שבג”צ פסק פעמיים שיש להרוס את מבני דריינוף שנבנו על שטח פלסטיני פרטי המצוי תחת צו תפיסה צבאי, ולמרות שהפסיקה האחרונה שלו הבהירה שהיא סופית ומוחלטת, מדינת ישראל ממשיכה לעשות כמיטב יכולתה כדי להתחמק מאכיפת החוק.

לשם כך, התכנסה באמצע יולי ועדת המשנה להתנגדויות של המנהל האזרחי, ואחרי דיון מהיר אישרה להפקדה את מערכת ההנחיות  שתסדיר את הבניה שם. מערכת ההנחיות היא המקבילה של תכנית מתאר – בשטח, כאמור, שנתפס בתפיסה צבאית. ההחלטה שילמה מס שפתיים לפסיקת בג”צ ואמרה שכמובן שהיא לא חותרת תחתיה, כי בכל זאת – מצב שבו ועדת תכנון מבטלת פסיקה של בג”צ קצת מערער את העמדת הפנים שיש פה מדינת חוק. אבל היא  אישרה תכנית שמשמעה אישור לבניית מבני מגורים אזרחיים שם אחרי הריסת המבנים הקיימים. בשעת כתיבת פוסט זה, אמורה ההחלטה לקבל את חותמת הגומי של שר הבטחון.

אולי הסעיף המרגיז בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות הוא סעיף 60, שמתייחס להתנגדות של עורך הדין שלומי זכריה מהצוות המשפטי של יש דין, המייצג את בעלי הקרקע, שבה ציין עו”ד זכריה שהעבריינים שבנו את המבנים באופן בלתי חוקי לא באו על עונשם, ושאישור מערכת ההנחיות הוא מתן פרס לעבריינות.

הסעיף אומר כך: “במקרה שלפנינו אכן לא הועמדו מקימי הבינוי לדין פלילי בגין מעשיהם, ברם כפי שידוע ונמסר כבר בבג”צ 5528/12 […] , רשויות האזור פועלות כיום להקמת יחידת חקירות בתחום דיני התכנון והבניה באזור יהודה ושומרון וזו אינה קיימת כיום. לעניין זה לעמדתנו השלכה גם על עצם האפשרות לנקיטה בפעילות כנגד העבריינים ואין לבוא עמם בחשבון לאור מחדל הרשות של היעדר גוף חוקר רלוונטי.”

במילים אחרות, מאחר ואף אחד לא אוכף את חוקי התכנון והבניה בגדה המערבית אין להעניש אנשים שהם (גם לדעת ועדת התכנון) עבריינים על עברותיהם. ועד שלא יוקם גוף שאחראי לאכיפת החוק, הוא לא ייאכף.

פה צריך הסבר קטן. רשמית, כפי שהראה דו”ח עקיפת חוק שלנו (עמ’ 86 והלאה) למשטרת ישראל יש לגמרי סמכות לאכוף את חוקי הבניה; היא פשוט לא רוצה בכך ומפילה את התיק על המנהל האזרחי, שגם הוא לא אוהב את הרעיון של טיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה. אי לכך, שני הצדדים לא עושים כלום. מבקר המדינה שם לב לנושא ונזף בהם מעדנות ב-2013; במאי אותה השנה, דרש היועץ המשפטי לממשלה משר הבטחון להקים גוף לאכיפת חוקי הבניה; ובמאי 2014 הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תא”ל יואב מרדכי, לוועדת חוץ ובטחון של הכנסת שבקרוב יוקם גוף כזה.

מאז לא קרה כלום, ומבחינת ועדת התכנון העבריינים יכולים להמשיך לגזול אדמות, והגזילה הזו אולי מצערת אבל לא תמנע מהם בשום צורה לקבל היתרי בניה ובכך להציב עובדות בשטח. אכיפת חוק? זה פאסה, וזה לא מעניינה של ועדת התכנון. שמישהו – אין לנו מושג מי, אין כזה – יטפל בזה. מתישהו. אולי. אל תבנו על זה. נקסט!

חשוב לציין שאת התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה יש לבחון על סמך מעשיו. וינשטיין אולי שלח מכתב כסת”ח לשר הבטחון לפני שנתיים, אבל נציגיו התייצבו לצד העבריינים שוב ושוב בבג”צ, והם צפויים לעשות זאת שוב בקרוב.

שכן סביר להניח שכאשר הם יעתרו לבג”צ כדי שידון בנושא בפעם השלישית בטענה שהנה, קוששנו היתר בניה, אז מה הטעם להרוס את המבנים? לא חבל? יתר על כן, לווינשיין יש מניות יסוד בתפיסה שעל עבירות בניה אין עונש: בנובמבר האחרון, הוא סגר את החקירה נגד ראש מועצת בנימין וסגנו, שהודו בגלוי שהם בנו את מתקן טיהור השפכים של עפרה על קרקע פלסטינית פרטית. הנימוק שלו היה מדהים: מאחר ואף אחד לא הועמד קודם לכן לדין על עבירות דומות, הרי שיש חשש שהחשודים ישתמשו בטענת הגנה מן הצדק. אז וינשטיין חסך להם זמן, שכר טרחת עו”ד ומאמץ והשתמש בה עבורם.

המשמעות הפרדוקסלית של ההחלטה הזו עשויה להיות שאי אפשר יהיה להעמיד מישהו אי פעם לדין על עבירות בניה בגדה: כל מי שאיתרע מזלו להיות הנאשם הראשון יטען להגנה מן הצדק ויישען על אוטוריטה נכבדה, היועץ המשפטי לממשלה. עבירות הבניה אולי עדיין בספר החוקים, אבל וינשטיין ו-וועדת התכנון עשו הכל כדי להפוך אותן לאות מתה.

ביום ראשון, ה-26.7.15, עתרנו לבג"צ באמצעות עו"ד זכריה בבקשה להוציא צו על תנאי, צו ביניים וצו עראי כנגד מערכת ההנחיות הזו. באותו היום, הוציא בג"צ צו עראי המחייב את המדינה להסביר מדוע היא מתעקשת להכשיר את מה שפסל בית המשפט. בינתיים, נראה שבג"צ מסרב להעמיד פנים כאילו היריקות בפניו הן גשם, ומסרב לעבור בשתיקה על כך שעבריינות אידיאולוגית מקבלת מן הרשויות פרס פעם אחר פעם, ובעוד אוכפי החוק עושים שוב יד אחת עם העבריינים, בית המשפט עמד בפרץ. נקפיד לעדכן אתכם.