נייר עמדה חדש של יש דין, “מכיבוש לסיפוח”, מצביע על הצעדים שנוקטת ממשלת ישראל לסיפוח דה פאקטו בגדה המערבית

השבוע פרסמנו את נייר עמדה חדש, “מכיבוש לסיפוח”, העוסק באופן שבו מיישמת ממשלת ישראל את דו”ח ועדת לוי בחשאי וללא דיון ציבורי או אפילו החלטת ממשלה – יישום שמשמעותו גרירת ישראל לסיפוח בפועל של הגדה המערבית, סיפוח שאיננו מעניק זכויות למסופחים.

ראשית, צריך להבחין בין סיפוח ובין כיבוש. המשפט הבינלאומי מכיר בלגיטימיות של מצב של כיבוש, כלומר מצב שבו כוח אחד כובש שטח שבו חיה אוכלוסיה מקומית, אך ההנחה של המשפט הבינלאומי היא שכיבוש הוא פעולה זמנית; הכובש נתפס כנאמן ששומר על מה שתפס עד לסיום הסכסוך, ואיננו רשאי לעשות שינויים ארוכי טווח במקום. סיפוח, כלומר השתלטות חד צדדית של מדינה על שטח באמצעות כוח או איומים בכוח, אסור במשפט הבינלאומי – חלק מלקחי מלחמת העולם השניה שכה הרבה מהמשפט הבינלאומי בנוי עליהם.

נייר העמדה לא עוסק בדו”ח לוי עצמו (שלו הקדשנו בעבר דו”ח שלם משלנו – “חסר תקדים” – וגםשני פוסטים) אלא בישום שלו; אף על פי כן אין מנוס אלא לעסוק בקצרה בדו”ח לוי עצמו. הדו"ח מהווה מהפכה בתפיסה המשפטית של מדינת ישראל בנוגע לשטחים, משום שהוא מהווה את הבסיס המשפטי לשינוי מהותי בעמדתה. על פי הדו"ח, העמדה המשפטית היא שהשטחים הכבושים אינם כבושים וזאת משום שהם הובטחו לעם היהודי בכתב המנדט.

ממשלת ישראל מעולם לא קיבלה החלטה לאמץ רשמית את דו”ח לוי. בנימין נתניהו מינה את לוי – וכפי שציין סילבן שלום ידע היטב למה הוא ממנה דווקא אותו – אבל לא העז לאמץ רשמית את המסמך שלו. למה? מכמה סיבות. קודם כל, המצב הנוכחי שבו רשמית מתנהל כיבוש נוח לישראל. הוא מעניק לגיטימציה חוקית חלקית לנוכחות הצבאית (לא האזרחית!) שלה בגדה המערבית. אם מה שקורה בשטחים הוא לא כיבוש, אז מה שמתרחש שם נראה באופן חשוד כמו סיפוח. וסיפוח, כפי שציינו בתחילת הפוסט, אסור.

 שנית, אף אחד בעולם לא יקבל ב-2016 את התפיסה ששליטה ישראלית על פלסטינים נטולי זכויות היא לגיטימית. אימוץ רשמי של דו”ח לוי יהיה קטסטרופה מבחינת hasbara. אף אחד בעולם לא יקבל את הטענה הישראלית, אחרי 50 שנה, ששליטה צבאית על אוכלוסיה אזרחית פלסטינית איננה כיבוש.

אבל אף שהממשלה מעולם לא אימצה את הדו”ח רשמית, בפועל היא החלה ביישומו. בצד המשפטי-דוקטרינרי, משרד החוץ פרסם בסוף 2015 מסמך שמאמץ ברוחו את דו”ח לוי. הוא קובע שלישראל יש זכות להקים התנחלויות בהתבסס על כתב המנדט. החומר הזה נכנס גם לתכנית הצוערים של משרד החוץ, והופץ לכל נציגויות ישראל בעולם, כשמצורפת אליו הנחיה שזו עמדת ישראל, ושיש לתרגמה ולהעלותה לאתרי הרשת של הנציגות.

גם משרד המשפטים אימץ את הקו של דו"ח לוי ואת עמדתו בנוגע לחוקיות הבנייה הבלתי חוקית במאחזים ובהתנחלויות, בעיקר בכל הנוגע להיתכנות להכשרתה בדיעבד ולעתידה.

במקביל, ובצד הפרקטי גם אם ארוך הטווח יותר, החלה עבודת מטה לקראת הקמת בית משפט לקרקעות בגדה, שהוא אחת ההמלצות של דו”ח לוי. בבית המשפט הזה ישבו רק שופטים ישראלים, שהרי ככל הנראה הוא יהיה בית משפט צבאי. המשמעות לפלסטיני שרוצה להגן על רכושו תהיה ברורה: חבל על הזמן שלך. ממילא האמון של פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים נמוך, ונמצא בירידה.

אבל הפן המיידי יותר של דו”ח לוי, עליו עמדה גם שרת המשפטים איילת שקד, הוא הכשרה של המאחזים הבלתי חוקיים בגדה. כ-80 מתוך כ-100 המאחזים שבגדה בנויים, לפחות חלקית, על אדמות פלסטיניות פרטיות. ככאלה הם פולשים בלתי חוקיים, ובנוסף כנגד רוב המבנים יש צווי הריסה בשל בניה בלתי חוקית. עד לשנים האחרונות, המדינה אמנם לא טרחה לאכוף את הצווים שהיא עצמה הוציאה, אבל אמרה לבתי המשפט שהמבנים אכן בלתי חוקיים ושהיא תהרוס אותם – אם כי במועד עתידי, על פי סדרי העדיפויות שלה. זאת, רק במקרים המועטים יחסית שבהם הוגשה עתירה בשל הבניה הבלתי חוקית. ביחס לבניה בלתי חוקית שלא הגיעה לבתי המשפט, המדינה לא מתכוונת לעשות כלום.

מאז פרסומו של דו"ח לוי, שינתה המדינה את עמדתה: היא אומרת לבתי המשפט שוב ושוב שמאחזים ומבנים שבעבר היא הצהירה על כוונה עתידית לפנותם, מיועדים כעת להכשרה. אמנם, גם בעבר הפינוי נדחה לימות המשיח, אבל היתה הצהרה על כוונת פינוי. לא עוד.

כדי להכשיר את המאחזים, נוקטת ממשלת נתניהו בשני צעדים עיקריים. ביולי 2015 הורה ראש הממשלה על הקמת “ועדת ההסדרה”, צוות ממשלתי שהמטרה שלו היא להכשיר את השרץ בק”ן טעמים: "הסדרה" של המצב המשפטי בתחום הקרקעות שאמור לתת אצטלה משפטית למאחזים. הצוות אמור לסיים את עבודתו בימים אלה. למותר לציין ששינוי הכללים בתחום המקרקעין כדי להקים התנחלויות בגדה המערבית היא הפרה של המשפט הבינלאומי, אבל משפט בינלאומי זה לגויים. לנו יש בלפור.

הכלי השני של ממשלת נתניהו מקורו באמירה של השופט לוי: חוק ההסדרה. זה אמור להכריח את הבעלים הפלסטינים של קרקע לקבל פיצוי תמורת ויתור על זכויותיו בקרקע שבבעלותו, כדי למנוע פינוי של מאחזים ומבנים בלתי חוקיים. ממשלת נתניהו מאמינה בקניין פרטי, אלא אם מתברר שהפרט הוא פלסטיני. חוק ההסדרה הוא נסיון להכניס את דו”ח לוי לא רק להחלטת ממשלה אלא לחקיקה ראשית. הצעת החוק שהגיש בנושא ח”כ יואב קיש נוקבת במפורש בשמותיהם של ארבעה מאחזים והתנחלויות שעל פינויים או פינויים החלקי הורה בג"ץ. חוק כזה, אם יעבור, הוא הפקעת קרקע שלא לצרכים צבאיים דחופים – הפקעה שאסורה על פי המשפט הבינלאומי. בנוסף, בעצם יוזמת החקיקה הזו של הכנסת יש משום הכרזה שיש לה סמכות לחוקק חוקים בגדה המערבית היא סממן על סיפוח; משמעותה היא קבלת עמדת ועדת לוי שדיני הכיבוש אינם חלים בגדה ועל כן שהיא תחת ריבונותה של הכנסת.

ומעבר לכל התרגילים האלה, שמטרתם למנוע פינוי פולשים ישראלים, עובדת המדינה במרץ על הרחבת המאגר של אדמות מדינה באופן שיאפשר להרחיב עוד מאחזים ולהכריז עליהם כחוקיים, במסגרת מה שמכונה צוות קו כחול (צוות שתפקידו לבחון ולדייק את גבולות ההכרזות על אדמות מדינה שבוצעו בעבר). בין 2012 ו-2015, נוספו לאדמות המדינה, או הוגדרו מחדש כאדמות מדינה, 63,771 דונמים – ואדמות מדינה אינן מוקצות לטובת הישובים הפלסטיניים בשטח הכבוש, כפי שניתן היה לצפות מכוח כובש שמקפיד על חובותיו, אלא ברובן הגדול להתנחלויות ומאחזים. מאז שנת 1967, על פי נתוני המדינה, הקצה המנהל האזרחי רק 7% מהאדמות שהוכרזו כאדמות מדינה לשימוש פלסטיני.

וזה רק מספר מהדוגמאות שמציג נייר העמדה שלנו. בכל מה שקשור לנישול פלסטינים מאדמותיהם, ממשלת נתניהו והמשפטנים העומדים לרשותה מגלים יצירתיות מרשימה. התוצאה הסופית של כל התהליכים הללו היא תהליך זוחל של סיפוח דה פאקטו של חלקים ניכרים מהגדה המערבית – ומעבר לעובדה שכל זה מנוגד חמורות למשפט הבינלאומי, כל זה קורה בלי שהממשלה מאפשרת דיון ציבורי בנושא, כי הכל נעשה שלא בהחלטות ממשלה או כנסת אלא בהחלטות ועדות שפעילותן איננה שקופה וחשופה לביקורת ציבורית, וששומעים עליהן רק לאחר מעשה.

בניגוד למה שנהוג לטעון, יש לממשלת נתניהו מדיניות בגדה. היא פשוט מעדיפה שאתם לא תדעו עליה. אז הנה היא, לפניכם.