קבוצה של מתנחלים שיצאה מכיוון מאחד המאחזים היותר ידועים לשמצה, אש קודש, פשטה אתמול (ז') על הכפר הפלסטיני קוסרא. כלי התקשורת הישראלים דיווחו על "עימותים". עימות לא היה שם.

"עימות" הוא מה שקורה כשיש שני כוחות פחות או יותר שווים שתוקפים זה את זה. מה שקורה בקוסרא מזכיר הרבה יותר את התקופה הצארית את הדרום האמריקאי לפני שעברו חוקי זכויות האזרח: קבוצה של פורעים פושטת על מיעוט נרדף, ואז זוכה להגנת כוחות החוק והסדר.

שימו לב לתמונות האלה, שצולמו אתמול: מתנחלים וחיילים יורים יחדיו לעבר תושבי קוסרא, כשאלה על אדמתם. הישראלי הממוצע, זה שהתקשורת שלו מקפידה לא לדווח לו על מה שמתרחש מעבר להרי החושך – ועל כך מיד – רגיל לתרץ את זה בכך שהצבא צריך לדכא את "הפרות הסדר." וואלה. אז מה עושים שם המתנחלים?

קוסרא הוא מוקד להתקפות פרועות במיוחד של מתנחלים מהמאחזים הסמכים, עד כדי כך שבתחילת השנה פנה יש דין במכתב דחוף למפקד אוגדת איו"ש ולמפקד מחוז ש"י, בדרישה שיגנו על התושבים מפני המתנחלים. אנחנו מחזיקים בעשרות תלונות של תושבי קוסרא על תקיפה מצד מתנחלים. עד כה, אף פורע לא הועמד לדין.

הדפוס החוזר הוא של התנכלות, גניבה, נזק לרכוש – כשהמשטרה, כרגיל, לא עושה כלום. הצבא, במקום להגן על הפלסטינים מפני הפורעים, הוא חלק מהבעיה. בתקרית מחודש ספטמבר האחרון, הותקפו פלסטינים על ידי מתנחלים, ואחד מהם נחטף על ידיהם לזמן קצר. בתגובה, הגיעו כוחות הצבא… וירו גז ורימוני הלם על הפלסטינים. המשטרה סגרה את התיק, בתואנת עבריין לא נודע.

תקרית דומה התרחשה ביולי 2011, כאשר מתנחלים תקפו רועים, ועל פי התלונה שחטו את אחד הכבשים שלהם לעיניהם, ואז הגיעו כוחות הצבא… ותקפו את הרועים. השמועה על מה שהתרחש התפשטה במהירות בכפר, למקום הגיעו תושבים רבים וגם כ-40 מתנחלים. הצבא הפעיל אמצעים לפיזור הפגנות, אבל רק נגד הפלסטינים.

ב-23 בספטמבר 2011, בתקרית חמורה אחרת, עולה מתלונתו של פלסטיני כי ביקש מחמושי צה"ל להורות למתנחלים להפסיק לעקור את העצים שלו, פעולה שבוצעה לנגד עיניהם. התפתח דין ודברים בין התושב ובין הקצין של הכוח, שסיים אותו בירי של חמישה כדורים – ארבעה כדורי גומי וכדור חי – לעבר הפלסטיני. החמושים תקפו גם פלסטינים אחרים שהיו במקום, ביניהם ילד בן 13.

במארס 2011 התרחש אירוע רב נפגעים בקוסרא: מתנחלים פשטו על הכפר, והתושבים התארגנו כדי להגן על עצמם. כתוצאה מירי של המתנחלים וחמושי צה"ל, נפצעו לפחות שישה תושבים (גרסת החמושים) או שבעה (גרסת התושבים) מירי חי. שלושה אחרים נפגעו מידוי אבנים מצד המתנחלים. הצבא, כמובן, לא הפעיל אמצעים לפיזור הפגנות כנגד הפורעים, רק נגד קורבנותיהם.

וזה רק מדגם. היו תקריות רבות אחרות. אז מה קורה כאן? קורים כמה דברים. קודם כל, יש סימביוזה בין הצבא ובין המתנחלים: הם הופכים לשתי זרועות של מיליציה אחת. לצבא יש בעיה מובנית: הוא לא מסוגל להבין שתפקידו כולל הגנה על התושבים, לא רק על יהודים. אין מי שידגים את הבעיה הזו טוב יותר מדובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, שבדצמבר 2011 אמר לכרמלה מנשה, אחרי ההתקפה של המתנחלים על בסיס חטמ"ר אפרים, בתשובה לשאלתה כיצד צריך היה המח"ט שהותקף באבנים להגיב, ש"אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

בעיה נוספת היא קיומה של חטיבת הכיבוש הייעודית, חטיבת כפיר, שמורכבת בחלקה הניכר ממתנחלים ומגדוד ה"נח"ל החרדי", שהוא בעצם נח"ל חרד"לניקי. החמושים האלה, שבקרבם נפוצה ההכרזה על סירוב פקודה בעת פינוי מאחז, לא מסוגלים לבצע את תפקידם. העובדה שצה"ל מציב אותם דווקא שם אומרת דרשני.

וישנה הבעיה התקשורתית. פעם, לא כל כך מזמן, כל כלי תקשורת שמכבד את עצמו החזיק כתב לענייני פלסטינים. היום, רק מעטים עדיין עושים זאת, אבל לרבים מהם יש "כתבים לענייני התיישבות," מונח שמשתמשים בו כדי לא לעצבן את המתנחלים, שיודעים שהמותג הזה ("מתנחלים"), שפעם הם התגאו בו, כבר הורעל. התוצאה היא שהישראלים כבר לא מקבלים מידע על מה שקורה בשטח שהם כובשים ושעל תושביו הם אחראיים. כלי התקשורת יודעים שידיעות כאלה מעצבנות את הקוראים, ומאחר והם כבר הפכו ברובם המכריע לכלי מסחרי נטו, לאף אחד אין אינטרס לעצבן את מי שמשלם על המוצר שלו.

כך שכשהכל יתפוצץ, ויש סיבה טובה לחשוב שהפתיל כבר הוצת, הישראלים – אלה שמבצעים את הפשעים, אלה ברשויות החוק שמחפים עליהם, אלה שמעדיפים לעצום את העיניים וכלי התקשורת שמסייעים להם בכך בחדווה – יתכווצו לתנוחה החביבה עליהם, זו העוברית, ויזעקו עד השמיים שהם לא מבינים מאיפה זה הגיע.

האין לפלסטיני עיניים? האין לו ידיים, איברים, צורה, חושים, מאווים, רגשות? האין הוא נזון מאותו המזון כמו היהודי, נפגע מאותם כלי הנשק, חולה באותן המחלות, נרפא באותם האמצעים? האין הוא מתחמם ומתקרר על ידי אותו הקיץ והחורף כיהודי? אם תדקרוהו, כלום לא ידמם? אם תדגדגהו, כלום לא יצחק? אם תרעילו אותם, כלום לא ימותו?