כשמתנחל יורה על פלסטיני, "אין אשמה"

צילום: מג'די מוחמד / איי. פי.

משטרת ש"י מתעלה על עצמה וסוגרת תיק ירי כנגד פלסטיני בעילה של "אין אשמה"

הבלוג הזה עסק לא מעט באחד הגופים הכושלים בסביבה, הלא הוא משטרת ש"י, שמצליחה להיראות גרועה יותר אפילו ממשטרת ישראל הרגילה. טכנית, זה אמור היה לחסן אותי מהלם מכל דבר שהיא עושה. בפועל, המתנדבים שלנו עסוקים כעת נמרצות בסיוע בחיפוש אחרי הלסת השמוטה שלי.

עובדות: יש כפר בשם בורין. לרוע מזלו, סמוכים אליו שורה של מאחזים בלתי חוקיים והתנחלויות. אחד מהם הוא המאחז הבלתי חוקי הידוע כגבעת רונן. בבית הסמוך ביותר למאחז גר אדם בשם ברוס-לי (על שמו של כוכב הקראטה הידוע) עיד. הוא ובני משפחתו סובלים התעמרות והתעללות מצד מתנחלים כבר תקופה ארוכה.

בתחילת חודש אפריל הגיש ברוס-לי עיד למשטרת ש"י תלונה על שלושה אירועים סמוכים. בראשון שבהם, ב-31 במארס, הגיע לשטח הסמוך לביתו של ברוס-לי עיד מתנחל המוכר לו, העונה לשם ר'. ברוס-לי עיד ציין בתלונתו כי הוא מכיר את המתנחל משום שזה נוהג לרעות את העדרים שלו על אדמותיו של ברוס-לי עיד. ר' היה מלווה בקטין ובאדם נוסף. ר' איים, על פי התלונה שהוגשה אחר כך, לרצוח את ברוס-לי עיד, ובשלב מסוים שלף אקדח והחל לירות באוויר. הקטין והאדם הנוסף החלו לרדוף אחרי ברוס-לי עיד ובני משפחתו, מרחיקים אותם אל תוך הבית, כשהקטין מכוון לעברם מה שנראה להם כמו רוס"ר אמ-16 ומשמיע קולות ירי. כוח צבאי הגיע למקום, סילק את המתנחלים, עיכב את הקטין והגיע למסקנה שמדובר ברובה-דמה, אבל לא עצר אותם.

התקרית השניה התרחשה למחרת, באחד באפריל. ר' הגיע מלווה בקטין ובצעיר נוסף, והחלו לקלל את ברוס-לי עיד ובני משפחתו, כשהקטין שוב מדמה ירי. ברוס-לי עיד צילם את המעורבים, וצירף את התמונות לתלונה שלו.

התקרית השלישית התרחשה למחרת, השניים באפריל: קבוצה של מתנחלים – כ-20 מהם – הגיעה לביתו של ברוס-לי עיד והחלה לרגום אותו באבנים. חיילים הגיעו למקום והרחיקו את המתנחלים, אבל – כהרגלם – לא עצרו אותם.

המשטרה סגרה את התיק. לזה שמשטרת ש"י לא יודעת לעבוד, כבר התרגלנו. מה שהדהים הוא עילת הסגירה: בדרך כלל המנצחת היא "עבריין לא נודע." למשטרת ש"י יש יכולת יוצאת דופן לא לעשות את העבודה שלה ולא לזהות עבריינים גם כאשר המתלונן מוסר לה את מספר הטלפון של העבריין. אבל לא: העילה היתה "אין אשמה פלילית."

איך נסגרת תקרית ירי ואיום בנשק ב"אין אשמה"? ובכן, המשטרה טוענת – ונראה שיש לכך ביסוס – שהרובה שבו השתמש הנער משתי התקריות הראשונות היה רובה צעצוע. מה שמדהים פה הוא היכולת של המשטרה להתעלם מעובדות: הנער לא היה היחיד שביצע ירי. המתנחל ר', שתמונותיו נמסרו למשטרה על ידי ברוס-לי עיד, ביצע גם הוא ירי. לזה המשטרה פשוט לא טורחת להתייחס. תיק החקירה, כפי שהוא נמסר לנו, מכיל רק שני פריטים: התלונה המקורית של ברוס-לי עיד, ובדיקה מול הצבא בשאלת עיכוב הקטין עם הרובה המדומה.

המשטרה, כמובן, יכלה לעשות הרבה דברים אחרים. היא יכלה לזמן את ר' לחקירה (יש לה תמונות שלו, כזכור); היא יכלה לחפש קליעים ותרמילים של אקדח בסביבות ביתו של ברוס-לי עיד; היא יכלה לזמן את הקטין המצולם לחקירה של חוקר נוער ולחקור את האחרים בעצמה; היא יכלה לגבות עדויות מהחיילים; ועוד ועוד. כל זה לא נעשה.

המסקנה המתבקשת היא שמשטרת ש"י לא רוצה לחקור עבירות כלפי פלסטינים, כל זמן שמעורבים בהן מתנחלים מפחידים. היא רוצה שברוס-לי עיד יפסיק להטריד אותה בתלונות, ואם המשמעות של כך היא שהוא יצטרך לנטוש את ביתו מאימת הפורעים, זה מצער אבל ככה החיים, כשהשכנים שלך הם תושבי מאחז. בשביל זה הם שם, אחרי הכל.

ועדיין, בספר החרפה של ההיסטוריה של משטרת ש"י ייכתבו באותיות של ברזל המילים "אין אשמה." כי איומים ואף ירי על פלסטינים, מבחינת משטרת ש"י, אינם משהו שצריך לחקור ברצינות. לכל היותר הם מטרד.

של שוטריה, כמובן, שנאלצים להשחית זמן על תלונות שאין להם כל כוונה לחקור.

אנחנו מתכוונים בכל זאת לאלץ את משטרת ש"י להצדיק את הכסף הציבורי שהיא מקבלת, ומי יודע – אולי אפילו משהו שאפשר יהיה בדוחק לקרוא לו חקירה. עורכת הדין נועה עמרמי הגישה בשמנו ערר על ההחלטה המביכה הזו, כשהיא מציינת ש"נראה כי רשויות החקירה בוחרות להתעלם מכל מתווה בסיסי של ניהול חקירה ושמות ללעג וקלס את זכויותיו של מרשי לחיות בביטחון ולמצות את הדין עם העבריינים שמזה שנים מתנכלים למשפחתו. כאשר ילדיו בני השמונה ועשר של מרשי חיים בפחד וחרדה ואינם רוצים לצאת את ביתם שמא ייפגעו מבלי לדעת מתי ואיך, זהו טרור של ממש." כל מילה.