פלסטיני הותקף על ידי מתנחל ידוע, המשטרה עצרה את הפלסטיני אבל לא את המתנחל — כי השבת כבר נכנסה

בתחילת חודש פברואר ישב ע., תושב תל רומיידה, בביתו עם מספר ידידים. היום היה יום שישי, השעה היתה שעת ערביים, וע. ישב בגבו לשביל שמשמש לתנועת המתנחלים. בשביל חלף ב., מתנחל מוכר בעל שורה ארוכה של הרשעות ושורה ארוכה יותר של מעצרים, שזוהה על ידי המתלונן, יחד עם מספר קטן של מתנחלים אחרים.

כפי שיאמר אחר כך בעדותו במשטרה, ע. חשב שכרגיל, ב. יסתפק במעבר במקום תוך כמה קללות, כמקובל – “יקלל וימשיך כרגיל”, כלשונו. ככה זה בחברון הכבושה. לא זה מה שקרה הפעם. ב. נכנס לחצרו של ע., בעוד המתנחלים שליוו אותו נותרו בחוץ. ע. דרש מב. לצאת, וזה בתגובה חבט מיד בפניו והמשיך לתקוף אותו.

ע. נמנע מלהשיב מהלומות לפולש: “למרות שאני יודע שעל פי החוק מותר לי להתגונן מפני תוקף שנכנס אלי לחצר,” יאמר אחר כך, “לא הכיתי כי ידעתי שב. ישתמש בזה נגדי.” ע. הצליח לדחוף את ב. אל מחוץ לחצר, וזימן בצעקות את החייל מהעמדה הסמוכה.

בעוד החייל מדדה בעצלתיים למקום, החלו כמה מן המתנחלים שעם ב. לרגום את ע. וקרובי משפחתו באבנים. הם יודעים, כמובן, שאין שום סיכוי עלי אדמות שהם יועמדו לדין באשמת נסיון לרצח. הם השליכו את האבנים בנוכחות החייל, מתוך ידיעה שהנציג הזה של שלטון החוק לא יעשה להם שום דבר. הם יהודים, אחרי הכל. תוך כדי התקרית, התקשר ע. למשטרה ודיווח על ידוי האבנים.

ב., לעיני החייל, בעט בע., כשהוא אומר לחייל “אתה רואה? הוא בועט בי.” החייל בחר לעצור דווקא את ע., וב. וחברי כנופייתו הסתלקו להם. אחר כך הגיעו השוטרים ועצרו… את ע. וכמה מחבריו. הם נחשדו בכך שהשליכו אבנים. כשעמד ע. על כך שיש לעצור גם את ב. ואת המתנחלים, שהרי הוא התלונן עוד קודם לכן על ידוי האבנים, הוא נענה במשיכת כתף: “שבת כבר,” אמרו לו השוטרים, “לא נוכל לקחת את ב. ואת המתנחלים.”

הסיפור הספציפי הזה נגמר בסדר, יחסית. ע. נחקר בחשד שתקף את ב. – שכזכור, לא טרח להשאר להגיש תלונה אלא הסתלק מהמקום – אבל ציין בפני החוקר שהאנשים שאיתו תיעדו את התקרית בווידאו, והסרטון יציג את האמת. החוקר בחן את הסרטון, שחרר את ע. בערבות עצמית, אבל אף שאמר לע. שהוא מתייחס לדבריו כאל תלונה, הוא נמנע מלספק לו מספר תלונה.

המילים הקריטיות הן, עם זאת, “שבת כבר, לא נוכל לקחת את ב. ואת המתנחלים.” ככה נשמע כוח כנוע, שאיבד כל אמון ביכולתו. קשה להניח שמשטרת ישראל מפסיקה לעבוד בשבת בתחומי ישראל. אם עבריין ידוע שפועל נניח בחיפה היה תוקף אדם ומסתלק, קשה לראות את השוטרים אומרים “טוב, נו, שבת, אי אפשר לעצור אותו.” אבל בבואם לטפל בב. בשטח הבית שלו, השוטרים יודעים שהם פועלים בשטח עוין, הם יודעים שמעצר כזה יגרור בלגאן כבד, ומי צריך להסתבך בכל הצרות האלה בשביל איזה פלסטיני שבסך הכל זרקו עליו אבנים ותקפו אותו בחצר שלו. השוטרים יודעים שמי שקובע את החוקים בחברון ובקריית ארבע הם המתנחלים, ושהם שם כדי לספק תפאורה של “שלטון חוק.”

הם כבר יודעים, הם כבר הפנימו, ורק הציבור הישראלי נותר בתמימותו.