בעיה מרכזית ביישום דו"ח לוי על ידי הממשלה היא הביטול בפועל של זכויות הקניין של פלסטינים

בפוסט הקודם בנושא נייר העמדה "מכיבוש לסיפוח" – שעוסק בצורה שבה מיישמת ממשלת ישראל את דו"ח ועדת לוי –  עמדנו על הבעיות הכלליות שבהתנהלות הממשלה. בפוסט הזה נתמקד בנקודה קריטית: ריקונה מתוכן של זכות הקניין של פלסטינים על ידי ממשלת ישראל.

קודם לדו"ח לוי, נזהרה ממשלת ישראל מההכשרה של השתלטות על קניין פרטי של פלסטינים, אלא כאשר יכלה לטעון שיש צורך צבאי דוחק בכך (תפיסה צבאית) או שבעצם אין זה קניין פרטי כלל (הכרזה על אדמות מדינה). זאת, בין השאר, משום שדיני הכיבוש קובעים שעל הכובש להגן על הקניין הפרטי של התושבים המוגנים בשטח הכבוש. העתירות כנגד המאחזים הבלתי חוקיים, שכ-80% מהם בנויים לפחות חלקית על קרקע פלסטינית פרטית, איתגרו את המצב הזה.

ואז הגיע דו"ח לוי. לטענתו, יש לממשלת ישראל זכות לבנות התנחלויות ומאחזים בגדה המערבית. זו היתה יכולה להיות טענה לא מזיקה, אלמלא  העובדה שהישום שלה בפועל פוגע ישירות בקניינם של אנשים פרטיים.

ניקח מספר דוגמאות. עתידו של המאחז עדי עד – שעמד בליבו של דו"ח אחר שלנו, "מסלול הנישול", נידון כעת בבג"ץ. הדו"ח תיעד בפרוטרוט כיצד השתלטו אזרחים ישראלים על קרקע פלסטינית פרטית וכיצד הפעילו אלימות כלפי תושבים פלסטינים שניסו להאחז באדמתם, בעוד הרשויות עומדות מן הצד. אף שהוא יצא ב-2013, המציאות שהוא תיעד נמשכת גם כעת.

כפי שמראה נייר העמדה שלנו, ממשלת ישראל מסתמכת על פרשנותו המשפטית מרחיקת הלכת של לוי כדי לנסות ולהכשיר שורה של מאחזים בלתי מורשים בתירוץ שהם למעשה שכונות של התנחלויות קיימות, גם כשהם מרוחקים מהתנחלות האם ואפילו כשהם מחוץ לתחום השיפוט שלה. שרת המשפטים, איילת שקד, אפילו התגאתה בכך ש"מי שמכיר את [העתירה של] עדי עד, יודע שכיום תגובות המדינה נראות אחרת".

על כן, הודיעה המדינה לבג"ץ שאף שמדובר בבניה בלתי חוקית, אין בדעתה להסיר את המאחז אלא בכוונתה לפעול להכשירו. כלומר, המשמעות של "התגובות נראות אחרת" היא "החלטנו לתת פרס לעבריינים".

אם ב-2008, המדינה עדיין אמרה לבג"ץ שבכוונתה לבצע – מתישהו – אכיפה מלאה של החוק ופינוי של המאחזים. ב-2011, העמדה השתנתה: מעתה, אמרה המדינה, היא תאכוף את החוק על מבנים שנבנו על אדמה פרטית אבל תכשיר מבנים שנבנו על אדמות מדינה. ב-2012 נכתב דו"ח לוי; ב-2013, אחרי פרסומו, המדינה כבר אומרת לבתי המשפט שבחלק מהמקרים, "שיקולים מדיניים" גוברים על הצורך באכיפת החוק. ב-2015, היא כבר מדברת במפורש על הכשרה.

מקרה אחר שמייצג את הליך ביטול זכות הקניין של הפלסטינים הוא המקרה של עמונה: המאחז בלתי חוקי הגדול בגדה, שההשתלטות על אדמותיו – ששייכות בחלקן הניכר לתושבים פלסטינים – לוותה באלימות כלפי הפלסטינים. בדיונים בבתי המשפט, התנגדה המדינה פעם אחר פעם לפינוי עמונה. בג"ץ החליט בסוף 2014 על פינוי המאחז, שאמור להתבצע עד סוף השנה הנוכחית. אז מה עושה הממשלה? מקבלת את הדין וממלאת אחר הוראות בג"ץ? כמובן שלא. היא מנסה לעקוף את בג"ץ באמצעות חוק ההסדרה.

מהי הצעת חוק ההסדרה? בהתאם לאחת ההערות בדו"ח לוי, שאומר שפיצוי הבעלים עדיף על פינוי הפולשים, קובעת הצעת החוק שהיה ונמצא שמאחז הוקם באופן בלתי חוקי על אדמה פלסטינית, יאולצו הבעלים הפלסטינים לקבל פיצוי ויוותרו על זכויותיהם.

כלומר, הצעת החוק קובעת – בצמידות לדו"ח לוי – שיש אנשים ששווים בפני החוק אבל יש אנשים ששווים יותר. יש לך אדמה? פולשים יהודים השתלטו עליה בסיוע ממשלתי? אנחנו לא נפנה אותם, אנחנו נהפוך את הפלישה הבלתי חוקית למוכשרת. הנה 30 מטבעות כסף. אה, אתה לא רוצה לקבל אותם כי אתה חושש מהמשמעות של מגורים ליד ישראלים שכבר הוכיחו את אלימותם? אתה לא רוצה לקחת את הכסף, כי אתה לא רוצה לסייע להשתלטות יהודית על נתחים מפלסטין? בעסה, זכויות הקניין שלך נסוגות בפני הזכויות ההיסטוריות שלנו. תעשה לעצמך ולנו טובה ותקח את הכסף. כי, תראה, המאחז הזה לא יפונה. הוא יישאר פה על אפך ועל חמתך. בית המשפט קבע? ננסה לשנות את החוק. הזכויות שלך? אילו זכויות?

הצעת החוק מתייחסת בשלב זה באופן מפורש לשלושה מאחזים ושטח בהתנחלות רביעית – שלושה שבג"ץ כבר הכריע שיש לפנות בהם מבנים, ומאחז נוסף שעתידו עדין נידון בבית המשפט. שמו של עמונה מוזכר במפורש כמאחז שהחוק אמור לחול עליו. הפוליטיקאים אפילו לא מנסים להסתיר את העובדה שכל המטרה היא למנוע מבג"ץ לבלום את המשך הפגיעה בזכויות הפלסטינים. ליתר ביטחון, הצעת החוק מאפשרת גם להוסיף מאחזים נוספים, על כל צרה שלא תבוא. בינתיים, הצעת החוק מוקפאת.

תגובות המדינה והצעת חוק ההסדרה עוסקים בגורלם של מאחזים שנידונו או שעדין נידונים בבג"ץ. אולם שרי הממשלה דואגים לא רק לעבר ולהווה, אלא כיאה לאנשי חזון הם דואגים גם לעתיד. ועדת ההסדרה, שהוקמה על ידי ראש הממשלה, אמורה למצוא פתרונות אחרים – היא אמורה "לבחון את תהליך ההוכחות הנדרש להוכחת בעלות בקרקע", או במילים גסות יותר ומציאותיות יותר, להעלות את הרף שאליו נדרשים פלסטינים להגיע כדי להוכיח שהם בעלי קרקע. המטרה של הוועד היא במפורש יצירת "מתווה להסדרת מבנים ושכונות בישובים יהודיים ביהודה ושומרון שהוקמו תוך מעורבות הרשויות".

ממשלת ישראל מעולם לא אישרה את המלצות ועדת לוי, אבל בפועל היא אימצה אותו אף שאיננה מוכנה להכריז על כך. היא מנהלת מדיניות לא רשמית של סיפוח – סיפוח שלא מעניק זכויות שוות למסופחים ובמקביל מסלק את ההגנות שיש להם כתושבים מוגנים, משום שלכאורה אין כיבוש.

והאנשים שגרים שם? זבש"ם. היו צריכים לגור במקום אחר. עוד לא הבנתם את הרמז?