סמאח עבד אל מומן אחמד עבד אללה, בת 18, חזרה הביתה מקניות. ואז כדור פגע בראשה

סמאח עבד אל מומן אחמד עבד אללה, תושבת הכפר עמוריה, קמה בבוקר יום שני ה-23 בנובמבר 2015, כמו לכל יום רגיל. היא היתה בת 18 שסיימה לאחרונה את לימודי התיכון שלה ולמדה קורס קוסמטיקה בשכם יחד עם אחותה הצעירה, ח'. בסביבות השעה 11:00 היא דיברה עם אמה ואמרה שהיא רוצה לקחת את ח' למספרה. כמה שעות לאחר מכן חייל ישראלי ירה קליע שפגע בראשה ופצע אותה אנושות. לאחר שלושה שבועות של אשפוז בטיפול נמרץ, מתה סמאח בבית חולים ישראלי.

הימים, נזכיר, ימי הדמים של ראשית אינתיפאדה היחידים. פלסטינים מבצעים שורה ארוכה של פיגועי דקירה, לעתים כמה ביום. חיילי צה”ל הורגים פלסטינים – שחלקם מעורבים בתקיפה וחלקם בלתי מעורבים – במספרים גדולים. ביום האירוע עצמו שוטר ישראלי הרג נערה שביצעה פיגוע דקירה במספריים; באחרת הוא יורה לאחר שכבר "נוטרלה". סמוך לאותה השעה נפצע ישראלי בן 18 מפיגוע דקירה באזור חומש. להוציא את גדעון לוי, התקשורת הישראלית לא עוסקת לעומק בפרשת מותה של סאמח.

אביה של סמאח, עבד, סיים את עבודתו בשדה בסביבות השעה 12:00 והודיע לבנותיו שהוא יאסוף אותן משכם. לנסיעה הצטרפה גם האם האלה והאח הצעיר א'. לאחר קניות בעיר הם יצאו בדרך חזרה הביתה. בשעת אחר צהרים הגיעה המשפחה במכונית למחסום חווארה. הם עברו את המחסום מבלי שהיו מכוניות לפניהם. במקום היו חיילים, אבל הם לא ניסו לעכב את המכונית של המשפחה. ואז נשמעו היריות. השמשה הקדמית התרסקה. אחר כך היו בעיקר צרחות.

עבד צעק ליושבי המכונית להתכופף, והתכופף בעצמו. המכונית המשיכה עוד מרחק קצר ונעצרה. כשעבד הסתכל אחורה, סמאח דיממה מראשה. בבית החולים יקבעו אחר כך שקליע חדר למצחה וזוהה חור יציאה. האלה חשבה שמי שנפגע הוא הבן א’; עבד התחיל לחפש סיוע “בטירוף”.

אמבולנס של הסהר האדום שנכח במקום אסף את סמאח לבית החולים רפידיה בשכם. שאר בני המשפחה עלו על מונית, ושני כלי הרכב נעו צפונה, חזרה לעבר המחסום. שם חל עיכוב. החיילים סירבו להניח לאמבולנס לעבור לשכם. עבד, שהיה בסערת רגשות, שאל את החיילים “למה הרגתם את הבת שלי?". “היה לה סכין”, הם ענו. הוא צרח עליהם: "איך סכין, מה סכין, היה לה סכין כשהיא ישבה במכונית עם אמה ועם האחים שלה?".

צה”ל עיכב את האמבולנס במחסום כעשר דקות. לאחר מכן התירו החיילים סוף סוף לאמבולנס ובו הצעירה הפצועה אנושות להמשיך לבית החולים. סמאח נותחה, אבל היה ברור שמצבה אנוש. האב החל לחפש דרכים להעביר אותה לבית חולים בישראל. בתוך כך, הודיעו לו מהמת”ק הפלסטיני שבצה”ל טוענים שהירי היה בטעות.

לדברי האב, צה”ל סירב להעביר את סמאח לבית חולים ישראלי במסוק, כך שהיא טולטלה שעות אחרי הניתוח באמבולנס פלסטיני שוב למחסום חווארה, משם היא הועברה לבית החולים בלינסון, שם בוצע בה ניתוח מיידי להוצאת רסיסים שזוהו בעקבות בדיקת CT.

לאחר שישה ימים החלה סמאח להראות סימני חיים, אבל לא חזרה להכרה מלאה. אמה, ח' ואביה היו עמה. היא גססה בבית החולים בלינסון, שהעניק לה ולמשפחתה טיפול ראוי לשבח, במשך 22 ימים. ב-16 בדצמבר היא נשמה את נשימתה האחרונה.

אז למה ירו החיילים בסמאח? אנחנו לא יודעים. פחות או יותר באותו הזמן שבו נפתחה האש על המכונית של המשפחה, ירו החיילים למוות סמוך למחסום חווארה בעלאא' חליל צבאח חשאש, בן 18 ממחנה הפליטים עסכר. הוא ספג מספר רב של קליעים בחזהו ובירכיו, לאחר שלטענת החיילים הוא ניסה לבצע פיגוע דקירה.

ייתכן שהירי בסמאח היה בשוגג, כפי שטען לאחר מכן המת"ק הישראלי – אולי בנסיון לפגוע בחשאש; אבל אז עולות שאלות רבות על ביצוע הירי. יתכן גם שהירי היה במכוון – החיילים במחסום הרי טענו ש"היה לה סכין". אנחנו לא יודעים ולא יכולים לדעת – לשם כך יש צורך בחקירת מצ"ח.

על פי מדיניות החקירות של צה"ל, מצ"ח פותחת בחקירה בכל מקרה שבו נהרג פלסטיני שלא השתתף בלחימה בגדה המערבית. אולם, עורכת הדין שלנו, אמילי שפר עומר-מן, עדין לא קיבלה מהפרקליטות הצבאית תשובה האם במקרה הזה באמת נפתחה חקירה.

הניסיון המצטבר שלנו לא מנבא טובות ביחס לסיכוי שבני משפחתה של סמאח יקבלו תשובה לגבי מה שקרה שם באותו היום. חקירות מצ"ח לרוב לוקחות זמן רב. לפעמים כמה חודשים יעברו בין פעולת חקירה לפעולת חקירה. אחר כך, או שהתיק ייסגר מחוסר ראיות – ולך תמצא ראיות, שנתיים אחרי האירוע – או שיהיו ראיות, אבל יתברר שהחיילים המעורבים כבר לא תחת תחולת החוק הצבאי.

ומתחת להררי הנייר האלה – מתחת לתירוצי הפרקליטים ולשרעפי החוקרים, שמטרתם להגן על חייל שבמקרה הטוב איבד עשתונות ובמקרה הרע ביצע פשע חמור – קבורה ילדה בת 18, סמאח עבד אל מומן אחמד עבד אללה, שיצאה בבוקר ללימודים, ושאף אחד מחלומותיה כבר לא יתגשם.