גם לי גם לך לא יהיה

אלימות מתנחלים גירשה את מ’ מביתו. אחרי שגנבו את הזיתים שלו, הבית שלו הוצת בפתאומיות

מ’ גר כיום בשכם. פעם, עד לפני כעשור, הוא התגורר בביתו שבבורין, עד שנאלץ לעזוב אותו מחמת אלימות מתנחלים בלתי פוסקת. יש לו ילדים, אחרי הכל. הם היו אז קטנים, מ’ חשש לגורלם, ואמר לעצמו שאם הוא יעזוב את הבית לכמה חודשים, המתנחלים ישכחו ממנו.

זה לא בדיוק התגלגל ככה. שלושה חודשים אחרי שמ’ השתקע, לכאורה זמנית, בשכם, השתלטו המתנחלים על הבית. כי ככה זה בגדה: אפשר להשתלט על רכוש פרטי של מישהו אחר בלי הצורך להוכיח בעלות, בתנאי כמובן שאתה יהודי. מ’ הגיש תלונה אחר תלונה למשטרה, אבל שום דבר לא קרה. ולמה שיקרה?

שבע שנים רבצו מתנחלים בבית הגנוב, ולפני כארבע שנים – מסיבות שלא ברורות למ’ – החליט הצבא להוציא אותם משם. מ’ מיהר לראות מה נשאר מהבית שלו – ואיך שהגיע, הוא נתקל בג’יפ של צה”ל. החיילים אמרו למ’ שהשטח מוגדר כשטח צבאי סגור. הוא הבהיר להם שזה הבית שלו. הם לא התרשמו.

מ’ אץ רץ לו אל המת”ק, כשהוא מחזיק בידיו את הניירת המוכיחה מעל לכל ספק שהוא הבעלים של הבית. במת”ק אמרו לו שזה נחמד, אבל הבית נמצא בשטח סי – אם למי יש חשד שהתכנית של ישראל לספח את שטחי סי איננה חדשה, הנה עוד הוכחה – ושהקרבה של הבית להתנחלות הר ברכה יוצרת “חיכוך.”

כאן המקום לציין, בפעם המי יודע מה כמה, שהאחראי על הגנת הפלסטינים בשטחים הוא ארגון קטן וחסר אמצעים בשם צה”ל. הוא הכובש בשטח והוא האחראי עליהם. אם פלסטיני סובל מהתנכלויות בלתי פוסקות של מתנחלים, מה שהצבא אמור לעשות – על פי החוק הבינלאומי ועל פי פסיקות בג”צ – הוא להגן עליו. לא עליהם: עליו. עד כמה שזה נוגע לי, אם צה”ל לא מסוגל להרתיע את המתנחלים, שיציב שמירה על פלסטינים שנמצאים תחת איום בלתי פוסק. אני חושד שאם צה”ל היה נאלץ להשקיע בכך את המשאבים הרלוונטיים, תוך כמה זמן היתה נרשמת ירידה חדה בטרור היהודי – הטרוריסטים רגילים לחיפוי הצבאי.

כלומר, אם הקרבה של ביתו של מ’ להתנחלות הר ברכה יוצרת חיכוך, זו היתה צריכה להיות הבעיה של ההתנחלות, לא של מ’. אבל כמובן שלא כך קרה. מ’ בילה את ארבע השנים האחרונות בנסיונות לשכנע את המת”ק לאפשר לו לשוב לביתו. תשובה חד משמעית, לכאן או לכאן, הוא לא קיבל. נו, מובן: אם היו מאפשרים לו לשוב, היה צריך גם להגן עליו. אם היו אוסרים עליו, היו צריכים כנראה לפצות אותו. למה לא לתקוע אותו בשממה משפטית?

לפני שנה, מ’ הלך למסוק את הזיתים שלו, סמוך לבית. הוא הפתיע קבוצה של אנשים שהוא תיאר כמתנחלים בזמן שהם מוסקים את הזיתים שלו. בתגובה, הוא הותקף על ידי המתנחלים. שום דבר יוצא דופן. אין מה לדווח.

לפני כשבועיים, עם זאת, הוצת ביתו של מ’. זה עמד, כזכור, שומם במשך ארבע שנים מאז שהצבא פינה משם את המתנחלים. אחיו של מ’ הבחין בכמות גדולה של עשן שעולה מהמקום. הבית וסביבתו עלו באש. כוחותינו האמיצים מנעו מרכב כיבוי של בורין מלהגיע לאזור. מה הנזק הסופי? אין לדעת, כי הצבא לא מאפשר למ’ להגיע למקום. מ' לא יודע מה המצב של הבית שלו, כמה יהיה עליו להשקיע בשיפוצים, האם יש בכלל טעם בשיפוצים, האם יוכל לגור בו אי פעם. חשבו על מצב שבו אתם לא יכולים אפילו לברר מה מצבו של נכס ששייך לכם ושאתם יודעים שהוצת. צה"ל, כמסתבר, ממש מוצלח בבלימת הגישה של הבעלים אל ביתם; כמה חבל שבמניעת הפגיעה בהם הוא איכשהו הרבה פחות מוצלח.

לא סיפור יוצא דופן בסכימה הכללית של הדברים. שום אפוס לאומי לא ייכתב על הבית של מ’ שתחילה נגזל, ואחר כך ליבו יצא אליו כל הימים ולא היה לאל ידו, ובסופו של דבר נשרף, ואפילו אל חורבתו לא הורשה להתקרב. יש עוולות גדולות הרבה יותר. סתם עוול יומיומי של הכיבוש. סתם מוקש קטן בדרך העקלקלה גם כך אל חיים בשלום זה לצד זה.