צה”ל מבהיר שבמקום לפנות מאחז בלתי חוקי, הוא מעדיף להגן עליו — ומי שמשלם את המחיר הם החקלאים הפלסטינים

בינואר 2001, כשכולנו היינו עסוקים באירועי האינתיפאדה השניה, הקימו מספר פורעי חוק את המאחז תפוח מערב. האחרון נמצא כשני קילומטרים מההתנחלות תפוח, התנחלות שמוכרת לציבור בעיקר משום שהיא הוקמה על ידי תומכי כהנא, שם מצא מחסה בין השאר הרוצח עדן נתן-זאדה.

תפוח מערב הוקם בחלקו על אדמות הכפר יאסוף, וכמאחז תפקידו המסתבר הוא למנוע את הגישה של הפלסטינים לאדמותיהם, כדי שאחר כך תהיה אפשרות לבצע מניפולציה בחוקי האדמות כדי לנשל אותם מאדמתם; על השיטה עמדנו בדו”ח שלנו על המאחז עדי עד. כחלק מנסיון הנישול, המתנחלים הציבו בדרך שהובילה לאדמות סוללת עפר, שמנעה את הגעת החקלאים לאדמותיהם.

“יש דין” מסייעת לתושבי הכפר בעתירה לבג”צ, שהוגשה בדצמבר 2010, ובתגובה הודיעה המדינה שהיא מתכוונת לשנות את המצב בשטח, וראה זה פלא – הוא אכן שונה. במקום המחסום הפיראטי שבנו המתנחלים, הציבה המדינה – על חשבונכם, יש לציין – שער ברזל מסיבי, שחוסם כעת באופן הרבה יותר אפקטיבי את המעבר. מעתה, קבע הצבא, פלסטינים שרוצים להגיע לאדמותיהם החקלאיות צריכים לקבל היתר מראש. כלומר, אם קודם להתערבות של הצבא היו לפלסטינים זכויות שמתנחלים פרטיים שללו מהם, כעת השלילה בוצעה רשמית, על ידי כוחות הריבון בשטח.

חשוב לציין שכוחותינו המזוינים – בין אם הם מקבלים פקודות מהפיקוד המקומי של צה"ל ובין מהמנהל האזרחי – כלל לא מכחישים שתפוח מערב הוא מאחז בלתי חוקי. הם יודעים זאת היטב ואף הצהירו על כך בבתי המשפט. הם גם מודעים לצווי ההריסה – המנהל האזרחי הוא זה שהוציא אותם – שלא יושמו. ואם לא היה די באבסורד, הרי שלא רק שההגבלות חלות על הבעלים החוקיים של הקרקעות, הרי שעל העבריינים עצמם אין כל הגבלות. הם יכולים לבוא ולצאת כאוות נפשם.

נוכחותם של תושבי מאחז בלתי חוקי סמוך ליאסוף גררה את התוצאה הרגילה: שורה ארוכה של התקפות על הפלסטינים מצד ישראלים. שורה של תושבי יאסוף הותקפו פיזית; כעשרה כלי רכב נפגעו או הוצתו; מישהו הצית את המסגד של הכפר, בדצמבר 2009, והכפר הפך למטרה קבועה של טרור יהודי (”תג מחיר”); כ-700 עצים נעקרו; נרשמו עשרות אירועים של גניבת יבולים ובעלי חיים. תושבי יאסוף הגישו למשטרה מספר גדול של תלונות; אף אחד לא הועמד לדין. הרשויות אמרו שהן מ ז ו ע ז ע ו ת, מזועזעות אחרי הצתת המסגד בכפר – אבל, כרגיל, אף אחד לא הועמד לדין.

לפני כחודשיים, הצלחנו סוף סוף לתאם סיור במקום, בנוכחות מח”ט הגזרה, אל"מ יואב מרום. התיאום של הסיור עצמו ארך חודשים. יממה לפני הסיור, אירעה התקרית שתוארה כאן: למרות תיאום עם הצבא, מתנחלים שיבשו את עבודת החקלאים, ואחר כך גנבו מהם התוקפים חמור וכלי עבודה. מאוחר יותר, הצבא והמת”ק השיבו את החמור וחלק מהכלים. לפי עדות המת”ק, הם זיהו את הגניבה במצלמות האבטחה שבמקום. אם הרשויות טרחו לפתוח בהליכים נגד הגנבים, הם לא עדכנו אותנו.

במהלך הסיור, אמר המח”ט באופן חד משמעי כי מבחינתו כפר תפוח והמאחז תפוח מערב הם בגדר ישוב אחד, והוא מחויב להגן על תפוח מערב ועל הכביש שמחבר אותו עם כפר תפוח. המח”ט הודה כי המאחז בלתי חוקי, אבל אמר שמבחינתו זה לא שיקול. העמדה של המח”ט היתה שקיומו של המאחז “מאתגר” את כוחותיו במשימות האבטחה שלהם – ועל כן, במקום לפנות את המאחז הבלתי חוקי, יש להגביל את הגישה של בעלי האדמות לאדמותיהם. המח”ט סירב לשקול את האפשרות להטיל הגבלות תנועה דומות על העבריינים המתגוררים במאחז. המח”ט הודה, עם זאת, שללא נוכחותו של המאחז במקום המצב היה שונה משמעותית ושחלק ניכר מההגבלות על החקלאים הפלסטינים לא היו מוטלות.

במהלך הסיור אירעו שתי תקריות ראויות לציון. הרבש”צ של תפוח – לנושא הרבש”צים התייחסנו כאן – כינה את אחת העובדות של “יש דין” בשורה של כינויים גסים, בנוכחות המח”ט. זה הביע זעם והבטיח שהוא יודח למחרת. למיטב ידיעתנו, האיש עדיין בתפקידו.

השניה היא שנציג המת”ק נזף בנציגי הכפר יאסוף, ותבע לדעת מהם מדוע הם פנו בכלל לסיוע משפטי, ואמר להם שעדיף להם לפנות אליו ישירות ולא באמצעות עורכי דין. קשה לראות בהערות האלה משהו שאיננו איום מובלע על החקלאים שיבולע להם אם יעזו לעמוד על זכויותיהם החוקיות. מן הראוי לציין שבעבר, פניות שנעשו למת"ק שלא באמצעות עורכי דין דווקא לא נענו.

למחרת היום, הכל שב למסלולו: החקלאים יצאו לאדמתם, בתיאום עם הצבא; פורעים שנראו יוצאים מכיוון כפר תפוח או תפוח מערב מנעו מהם גישה לאדמה, תוך הפעלת אלימות וירי; וחיילי צה”ל הורו לפלסטינים לחזור הביתה.

ככה זה: ברירת המחדל של צה”ל בגדה המערבית היא שיתוף פעולה עם פושעים. זו לא אשמתו של צה"ל לבדו: זו תוצאת מדיניות הממשלה כולה, על שלל זרועותיה.