אלמוני יורה לעבר ביתו של פעיל פלסטיני, לצבא לא אכפת והמשטרה נסוגה מפני מתנחלים

עיסא עמרו, תושב חברון, הוא פעיל מוכר, שזוכה להתנכלויות תכופות מצד הצבא והמתנחלים. הוא הגיע לאחרונה לכותרות בישראל אחרי שחיילי צה"ל התפרצו דווקא לבית שלו, דווקא בסעודת האיפטר, וערכו בו תרגיל דמה. על התופעה הזו, שמיועדת לאפשר לצה"ל להפגין מי הגבר-גבר בשטח, כבר כתבנו. במקרה של עמרו, מותר לחשוד שמדובר בהתנכלות לגמרי לא מקרית, שמטרתה לפגוע בפעיל שעושה לכוחות הכיבוש כאב ראש.

לעמרו יש צרות אחרות. הוא לא אהוד גם על המתנחלים בחברון, מאחר והוא בין ממארגני ההפגנות למען פתיחת רחוב השוהאדה – אתם זוכרים את הטבח שביצע ברוך גולדשטיין בחברון? אז אחריו החליטו בצה"ל שלצרכי בטחון, צריך לסגור כביש מרכזי בעיר הפלסטינית. סוג של הגיון כיבוש, אני מניח. מבוצע טבח? הענש את האוכלוסיה שכבר נפגעה. זה ירתיע את האוכלוסיה שתומכת ברוצח. אה, רגע.

על כל פנים, לפני כמה ימים, ישב עמרו לסעודת האיפטר – ננצל את ההזדמנות לברך את קוראינו המוסלמים ברמדאן כרים – כשלפתע נשמע קול רעש חזק. אנשים מיהרו לתפוס מחסה – הם מתורגלים שם בחברון. בדיקה מהירה גילתה תרמיל של קליע בקרבת מקום, מה שהעיד על ירי. עמרו יצא לעמדה הצבאית הקרובה למקום מגוריו, דיבר עם החייל במקום ודרש שיקרא לקצין שלו. החייל סירב. עמרו אמר שירו על הבית שלו, החייל נשאר אדיש: "לא אכפת לי, תקרא למשטרה." כמו חייל ישראלי מצוי, החייל הזה לא ידע שיש לו חובה להגן על פלסטינים ובין השאר לאבטח זירות פשע.

עמרו חזר הביתה, התקשר למשטרה, שם הבטיחו לו שהם בדרך. כעבור 20 דקות, התקשר עמרו שוב אל המשטרה, ושאל מה קורה. אנחנו בדרך, אמרו לו. ואכן, כעבור שעתיים וחצי בלבד מהשיחה השניה, הגיע רכב משטרתי בעצלתיים לזירה. השוטרים הפגינו מיד מקצועיות יוצאת דופן ושאלו את עמרו מאיפה הגיע הירי. עמרו, שאיננו מומחה לבליסטיקה, הזכיר להם שזה הג'וב שלהם לברר את הנקודה הזו. הם אמרו שהם יעשו את זה.

זמן קצר לאחר מכן התלווה עמרו אל השוטרים לתחנת משטרת קרית ארבע. כאן קיבלה התקרית תפנית חברונית ייחודית: מתנחל ידוע, עבריין בעל שם, חסם את הדרך והודיע לשוטרים קוממיות ש"עיסא לא יעבור כאן." במקום להבהיר למתנחל שעם כל הכבוד, הוא לא יגיד לשוטרים מה לעשות, החליטו השוטרים ללכת בדרך אחרת, מה ששעשע את עמרו לא מעט.

בסופו של דבר, הגיש עמרו תלונה במשטרה. השוטרים הבטיחו להגיע שוב לזירה כדי לבחון אותה. עד כה, הם לא עשו זאת. נמתין בסבלנות עד לרגע שבו המשטרה תסגור את התיק ללא חשודים – אני מהמר על תואנת "עבריין לא נודע" הפופולרית תמיד (תזכורת: משטרת ישראל נכשלת בחקירתה ב-84.1% מהמקרים, לרוב בתואנת "עבריין לא נודע").

אז מה היה לנו: ירי לעבר בית בעת סעודת חג; חייל שלא יודע, או מעמיד פנים כלא יודע, מה התפקיד שלו, ושלא שומע את הירי; משטרה שלוקח לה יותר משעתיים וחצי להגיע בזירת ירי (תארו לעצמכם מה היה קורה אם זה היה מתרחש בישראל); שוטרים שמבקשים מהמתלונן שיעשה את העבודה שלהם; ושוטרים שמניחים למתנחל לחסום את דרכם ופונים בכניעות לדרך אחרת.

ברוכים הבאים לחברון הכבושה, המקום שאליו זוחל שלטון החוק כדי למות.