התנחלויות ומאחזים

המשפט הבינלאומי אוסר על הקמת יישובים ישראליים בשטחים הכבושים. למרות האיסור, הקמת התנחלויות בגדה המערבית החלה כמעט מיד לאחר כיבושה. בניגוד לעמדת הקהילה הבינלאומית, ממשלת ישראל מכירה בחוקיותן התנחלויות שהוקמו באישורה וממשלות ישראל לאורך השנים יזמו, אישרו, תכננו ומימנו את הקמת ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית ואף יצרו מגוון הטבות ותמריצים כלכליים במטרה לעודד אזרחים ישראלים לעבור להתגורר בהן. באמצע שנות ה-90', בעקבות לחצים מדיניים, הממשלה החליטה שלא ניתן להקים יותר התנחלויות ללא אישור רשמי של הדרג המדיני.

כדי לעקוף את ההחלטה הזו הוקמו מאז למעלה מ-100 "מאחזים בלתי מורשים", שלא זוכים לתמיכה רשמית של ממשלת ישראל, אך נהנים ממעורבות וסיוע של רשויות ציבוריות במימון בניה, תשתיות והגנה.

ממשלת ישראל התחייבה מספר פעמים להקפיא את הבנייה בשטחי הגדה ולפנות את המאחזים הבלתי חוקיים, אך בפועל מספר המאחזים שפונה נמוך והתרחבותם של הקיימים נמשכת. בעבר טענה המדינה במענה לעתירות אשר דרשו את אכיפת החוק על בניה בלתי חוקית בגדה, כי בכוונתה לפנות את המאחזים בהתאם לסדר עדיפויות שתקבע, אולם מאז 2011 חל מפנה דרמטי בעמדתה וכעת היא מצהירה כי בכוונתה למצוא דרכים להכשיר את המאחזים הבלתי מורשים, כולל אלו הבנויים על קרקע פלסטינית פרטית.

ההתנחלויות והמאחזים הוקמו תוך כדי גזל מאסיבי של אדמות פלסטינים, בהיקף של מאות אלפי דונמים. התנחלויות והמאחזים הן מקור מרכזי לפגיעה קשה בזכויות האדם של האזרחים הפלסטינים החיים בגדה המערבית. הפגיעה היא רב-ממדית, באשר היא נוגעת כמעט לכל זכות אדם וחירות יסודית המוכרת במשפט זכויות האדם – הזכויות לקניין, שוויון, רמת חיים נאותה וחופש תנועה.