עתירה לפינוי מתקן הטיהור בג"ץ 4457/09 מחמד אחמד יאסין מנאע נגד שר הביטחון

במשך שנים השתמשו תושבי ההתנחלות עפרה, הממוקמת צפונית-מזרחית לרמאללה, בבריכות חמצון כדי לטפל בשפכים שלהם, בריכות שנבנו על קרקעות של תושבי הכפרים הפלסטיניים עין יברוד וסילוואד. בעקבות תנופת הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלות נסגרו הבריכות לאחר שהתושבים התלוננו על מפגעי ריח ותברואה. כתוצאה מכך השפכים הוזרמו לוואדי סמוך ולאדמותיהם של תושבי עין יברוד.

ב-2005 החלה המועצה האזורית בנימין לבנות באופן בלתי חוקי מתקן לטיהור שפכים (מט"ש) עבור ההתנחלות. המתקן הוקם באופן בלי חוקי על אדמות פרטיות של תושבי הכפר עין יברוד, לקוחות יש דין, תוך שהוא מונע מהם גישה לאדמתם. ביולי 2008 הוציאה ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה באיו"ש צו להפסקת עבודה ולהריסת המט"ש. אולם, רק במרץ 2009, לאחר התערבות רשויות האכיפה, הוחלט להפסיק את העבודות ולמנוע את חיבור המט"ש לחשמל. חודשיים לאחר מכן עתר יש דין בשם בעלי האדמות בדרישה למנוע את הפעלת המתקן ולממש את צווי ההריסה נגדו.

בתגובת המדינה לעתירה נטען כי יש חשיבות רבה בבניית המתקן, גם להתנחלות עפרה וגם לכפרים הפלסטיניים הסמוכים. אולם, המדינה הודתה ש"דרך הפעולה המתאימה והראויה מלכתחילה היתה בבחינת חלופות שונות לפתרון הבעיה, ובנקיטת הליך – הן תכנוני והן קנייני – ליישום החלופה המתאימה". המדינה טענה עוד כי המקום שבו נבנה המט"ש הוא המתאים ביותר עבור הקמת מט"ש אזורי, שישרת גם את היישובים הפלסטיניים הסמוכים, וכי הקמת מט"ש אזורי בכל מיקום אחר תחייב אף היא הפקעת קרקעות.

ביולי 2011 פסק בג"ץ כי אסור להפעיל את מתקן טיהור השפכים או לחברו לחשמל אלא אם יושלמו ההליכים החוקיים שיתירו את הפעלתו. "בנסיבות שנוצרו, עלינו להביא בגדר שיקולינו ראשית, כי אין חולק שיש צורך במתקן לטיהור שפכי האזור, שיהיה מיועד ליישובי הסביבה, הן לישוב עפרה והן לכפרים הפלסטינים; שנית, כי אין חולק בפנינו על כך שאין להפעיל את המט"ש שהוקם שלא כדין, אלא אם כן יחול שינוי במצב המשפטי החל במקום ויתקיימו הליכי תכנון ראויים, וכן יושלמו כל ההליכים המשפטיים הנדרשים", נכתב בפסק הדין.

באפריל 2014 התברר שהמדינה מתכננת להפקיע 180 דונם של אדמות פלסטיניות, הכוללות את שטח המט"ש, ולהפעילו לטובת ההתנחלות עפרה בלבד. בנובמבר 2016 החליטה מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי להפקיד תוכנית שתכשיר את המתקן, על האדמות הפרטיות שהופקעו. בהתנגדות שהגיש יד דין בשם בעלי הקרקע נכתב כי "מתקן טיהור השפכים נועד בבסיסו אך ורק לשרת את ההתנחלות עפרה… כל טיעון אחר אינו נכון, מגמתי ומסולף, ומבקש לקדם את ההליכים התכנוניים האמורים תוך יצירת פסאדה תכנונית כי המדובר במתקן אשר אמור לשרת את האוכלוסייה הפלסטינית הקיימת באזור".

מצב העתירה: העתירה התקבלה באופן חלקי.

עתירה להעמיד לדין את ראשי המועצה האזורית בנימין – פנחס ולרשטיין ואבי רואה בג"ץ 8088/14 – נג'אח מבארק מוסא פרחאת נגד היועץ המשפטי לממשלה

תאריך הגשה: 27/11/14

בנוסף להגשת העתירה לפינוי המט"ש, הגיש יש דין תלונה פלילית כנגד ראש המועצה האזורית בנימין דאז, פנחס ולרשטיין, וכנגד סגנו באותה תקופה ויו"ר המועצה בהמשך אבי רואה, בשל מעורבותם בבנייה הבלתי חוקית.

ב-2012 נחקרו ולרשטיין ורואה במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה בחשד לביצוע עבירות של הסגת גבול, בנייה ללא היתר והנפקת תעודה כוזבת (רואה). במהלך החקירה ביחידה הארצית לחקירות הונאה הודה רואה בעבירה המיוחסת לו. הוא הודה שידע שמדובר בבנייה על קרקע פלסטינית פרטית וגם הודה שחתם על היתר בנייה פיקטיבי שאפשר את הבנייה הבלתי חוקית. ולרשטיין הודה שהוא הורה על תחילת הבנייה למרות שלמועצה לא היתה בעלות על הקרקע.

באוקטובר אותה שנה המליצה המשטרה להעמיד את השניים לדין בעבירות תכנון ובנייה. אולם, ביוני 2014 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, על כך שהחליט לא להגיש כתב אישום נגדם. בין השאר, מכיוון שלא הוגשו כתבי אישום דומים בעבר.

"אין כדי להצדיק בשום אופן בנייה בלתי חוקית, הסגת גבול לעבר אדמות פרטיות, ויתר המעשים שבהם נחשדו המעורבים", כתב היועץ. "יחד עם זאת, הצורך הציבורי בהקמת המט"ש; דרישת המשרד להגנת הסביבה מגורמי המועצה לפעול לפתרון בעיית זיהום השפכים; המימון שנתנה המדינה לפרויקט, באמצעות מנהלת הביוב במשרד התשתיות; וחלוף הזמן ממועד סיום הבנייה (כחמש שנים) צריכים להילקח בחשבון כאשר נבחנת השאלה אם יש מקום לנקיטת הליך פלילי כנגד החשודים. כל זאת בשים לב לכך שככל שהייתה מתקבלת החלטה להגיש כתב אישום במקרה זה, היה זה כתב אישום תקדימי יחסית, שכן עד כה לא היתה כמעט אכיפה פלילית של עבירות תכנון ובנייה באיו"ש, וזאת בשל העדרו של גוף חוקר המופקד על העניין".

בעקבות החלטת היועץ עתר יש דין לבג"ץ נגד סגירת התיק, בפרקליטות טענו בתגובה כי אין מחלוקת שמדובר בחשדות לביצוע "מעשים חמורים שאין להסכים עמם", אולם הוסיפו כי האינטרס הציבורי לא מצדיק העמדה לדין. בפרקליטות שבו וטענו כי לא היו מקרים נוספים שבהם הוגשו כתבי אישום נגד ראשי רשויות בגדה המערבית בגין עבירות בנייה, ולא ראוי להתחיל עם המקרה הזה.

בינואר 2016, בצעד יוצא דופן, הורו שופטי בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה לבחון מחדש את ההחלטה שלא לנקוט בצעדים משפטיים נגד ולרשטיין ורואה. "אנחנו מוטרדים בתיק הזה", אמרה השופטת אסתר חיות במהלך הדיון. השופטים ביקשו מהמדינה לבחון גם את האפשרות של נקיטת צעדים משמעתיים נגד השניים.

בעקבות ביקורת השופטים גיבשה הפרקליטות הסדר עם השניים, לפיהם הם יודו בעבירה על חוק התכנון והבנייה וישלמו קנס. השניים לא חתמו על הסדר טיעון רגיל, אלא מודים בעבירה בהליך החדש יחסית של הסדר מותנה, המאפשר לפרקליטות לסגור תיקים בהודאה מבלי להגיש כתב אישום.

בתגובת המדינה לבג"ץ נכתב כי לאחר בדיקה מחודשת של התיק סבר מנדלבליט כי "נקיטת הליכים משמעתיים כלל אינה אפשרית" ולכן היה צורך לנקוט בצעדים ש"ישקפו את הפסול בהתנהלות" של ולרשטיין ורואה, אולם יתחשבו גם בנסיבות המיוחדות של המקרה. מנגד, יש דין טען כי זה אינו צעד מספק מבחינת האינטרס הציבורי, וכי יש להגיש כתב אישום רגיל נגד השניים.

מצב העתירה: בהליכים.