בג"צ 9669/10 – עבד אל רחמן קאסם נגד שר הביטחון; בג"ץ 6528/13 – עבד אל רחמן אחמד קאסם נגד שר הביטחון

ביולי 1979 הוצא צו תפיסה סודי שמיועד היה לאפשר את הרחבתה של בית אל. צו התפיסה הוצא בימים שבהם בג"ץ דן בתיק אלון מורה, שבסופו פסק שתפיסה צבאית לשם הקמת התנחלויות אסורה. בדצמבר 2010 עתר פלסטיני תושב הכפר דורא אל-קרע לבג"ץ, בסיוע יש דין, בדרישה שבת המשפט יורה על אכיפת צווי ההריסה שהוצאו למספר מבנים אשר החלו להיבנות זמן קצר קודם לכן על אדמתו.

מדובר בשני בניינים בני חמש קומות שנבנו בתחומי המועצה המקומית בית אל, ללא היתרי בנייה, ללא תוכנית מתאר המאפשרת את בנייתם ותוך הפרה של צווי הפסקת עבודות וצווי הריסה שהוצאו להם. חמור מכך, הבנייה התבצעה על אדמות פרטיות שנתפסו לצרכים צבאיים זמניים. העתירה כללה דרישה לביטול צו התפיסה הצבאי המונע את גישתו אליה.

בינואר 2011 הוציא בג"ץ צו ביניים המחייב את המדינה לאכוף את צווי הפסקת העבודות שהיא עצמה הוציאה למבנים ולהימנע מחיבורם לתשתיות. שלושה חודשים לאחר מכן הודיעה המדינה כי תממש את צווי ההריסה למבנים בתוך שנה, אלא אם הם ייהרסו קודם לכן על ידי המחזיקים בהם.

אולם, לפני המועד הסופי, הורה בג"ץ, במסגרת עתירה אחרת של "יש דין", על פינוי "שכונת האולפנה" בבית אל. כדי להבטיח שפינוי הבתים בשכונה יעבור בשקט, נחתם הסכם בין הממשלה לרב ההתנחלות זלמן מלמד, שכלל גם הכשרה של בתי דריינוף. פרוטוקול פנימי של מועצת בית אל מעיד על כך שאישור מבני דריינוף היה חלק מהעסקה בין המתנחלים והממשלה.

בספטמבר 2012 הגישה הפרקליטות לבג"ץ עמדה חדשה, שבה היא הודיעה שהדרג המדיני מבקש להסדיר את הבנייה הבלתי חוקית על אדמתו של העותר, ולכן היא חוזרת בה מכוונתה לאכוף את צווי ההריסה. עוד הודיעה המדינה שישנן כ-40 התנחלויות שנבנו על אדמות תפוסות ושהבנייה בהן נמשכה גם לאחר בג"ץ אלון מורה, ולכן גם במקרה זה אין מניעה לבנות בשטח.

באוקטובר 2013 עתר יש דין בשנית בשם בעל הקרקע, בדרישה לבטל את צו התפיסה משום שלא נעשה בו שימוש צבאי, ומשכך – בהיותו של צו תפיסה צבאי זמני באופיו – פקע. "משחלפו 15 שנים ממועד הוצאת הצו, משלא נעשה באדמת העותר שנתפסה מכוחו שימוש לצרכי ביטחון ומשגילו המשיבים דעתם כי יש להקצות את אדמת העותר שנתפסה מכוחו לצרכים אזרחיים – לא ניתן להמשיך ולתפוס מכוחו את אדמת העותר מהטעם כי הן דרושות לצרכים דחופים ומידיים", נכתב בעתירה.

בספטמבר 2014 פסק בג"ץ בשתי העתירות. בדעת רוב נקבע שיש לפנות את בתי דריינוף עד ה-7.3.15. השופטים החליטו שלא לדון בשאלה האם יש לבטל את צו התפיסה. "בנסיבות שנוצרו, מיצוי האפיק התכנוני משמעו חריגה מהתחייבויות המשיבים לבית משפט זה ומביצוע צווים שהוצאו על ידם, מבלי שיש כל ערובה שהאפיק התכנוני יסתיים בהכשרת הבנייה", כתב הנשיא דאז אשר גרוניס בפסק הדין. "בשים לב לכך שעסקינן בקרקעות פרטיות, נוכח ההתחייבויות החוזרות ונשנות של המשיבים להריסת המבנים ומשום שלמעלה משלוש שנים לאחר הגשת העתירה הראשונה טרם הופקדה תוכנית מוצעת, אין, לגישתי, מקום להיעתר כיום לבקשה למצות את ההליך התכנוני".

בתחילת 2015 החלה המדינה בהליך אישור תכנון לשימוש בקרקע, מבלי לעדכן את הבעלים. בפברואר 2015 עתרה החברה שבנתה את המבנים, מ.ד. יהונתן , לבג"ץ, בדרישה לביטול פסק הדין בטענה שחל שינוי מהותי בנסיבות. אולם, בג"ץ דחה את הטענה.

מצב העתירה: העתירה התקבלה והמבנים נהרסו.